יום חמישי, 12 בספטמבר 2013
NLP ודמיון מודרך - חשיבות התודה
NLP
ודמיון מודרך - חשיבות התודה
המילה תודה הינה אחת
המילים הראשונות שאנחנו לומדים. כפעוטות, נותנים לנו משהו ומיד נשמעת השאלה: מה
אומרים? תודה.
זה מנומס לומר תודה
כאשר אנחנו מקבלים משהו ממישהו. בדרך כלל קישור המילה תודה יהיה לקבלת משהו מוחשי,
חפץ, מתנה, או כאשר מישהו עשה משהו למעננו.
הפסיכולוגיה החיובית
מציינת שהמילה תודה אינה רק נימוסים טובים, אלא גם מועילה לתחושת העצמי. מחקרים
בנושא מראים שהכרת תודה משפרת את איכות החיים, הבריאות הנפשית ומערכות היחסים,
מייצרת רגשות חיוביים ועוזרת לנו להתמודד בתקופות לחץ.
מכיוון שלרובנו אמירת
תודה היא עניין שבהרגל, אנחנו לא תמיד נותנים את הדעת על ההשפעות החיוביות שיש
לאמירת התודה, הן על האדם האומר והן על המקבל.
בנוסף, בעידן
הטכנולוגי הממוחשב, מהירות התקשורת שלנו אמנם מאפשרת לנו להשיג יותר דברים בפחות
זמן - אך גם מונעת מאיתנו לעתים להעריך את מה שמסביבנו. המהירות שאנו חפצים להשיג
ולהגיע לדברים ולמקומות, מפריעה לנו פעמים רבות לעצור, להתבונן, לראות, לנשום,
להרגיש ולהיות בכאן ועכשיו.
מודה אני
בשפה העברית, כאשר
אנחנו מודים, אנחנו לא רק מביעים תודה, מכירים טובה או מהללים מישהו על משהו - אלא
גם מגלים את האמת בכך שאנחנו לא מעלימים את אשר נעשה, כמו גם מכירים באמיתותם של
דברים ומעשים.
בדת היהודית, ובדתות
השונות בכלל, מייחסים חשיבות רבה להודיה ומבינים את חשיבותה. ההכרה בחשיבות ההודיה
מתבטאת בתפילות שאנו אומרים מספר פעמים ביום. כאשר אנחנו קמים בבוקר אנחנו אומרים
"מודה אני", בתפילת שמונה עשרה אנחנו מברכים את ברכת ההודיה, וכאשר
סיימנו לאכול אנחנו מברכים את ברכת המזון שבה אנחנו מודים על שמונח על שולחננו.
הכרת התודה
ותת-ההכרה
במחלקה הפסיכולוגית
באוניברסיטת מיאמי חקרו קבוצה של אנשים שהתבקשו לומר תודה על בסיס קבוע לעצמם
ולאחרים. תוצאות המחקרים ציינו, שכאשר אנו עוצרים ומודעים לברכה, אנחנו בעצם מבצעים
"מחטף" למערכת הרגשית שלנו – מעבר אל מקום אחר וטוב. כמו כן מצאו
החוקרים, שאמירת תודה היא רגש חזק המעצים את עצמו והוא כמעט שווה ערך לתחושת ניצחון.
בהמשך לאותם מחקרים,
הם מתייחסים לפסיכולוגים שהמעיטו בעבר בערך הכרת תודה בסיסית, מבלי לתת את הדעת על
כך שהדבר מאפשר לאנשים להיות מאושרים יותר.
היום, פסיכולוגים
רבים המשתמשים בפסיכולוגיה חיובית ככלי בעבודתם עם לקוחות. הם "מאפשרים"
למטופלים להתלונן רק פעמיים בכל פגישה - ובשאר הזמן לדבר על דברים שקרו להם באופן
שיכיר תודה על מצבם. הפסיכולוגים מציינים, שביטוי הכרת התודה שינה אצל המטופלים גם
ברמת תת-ההכרה את הגישה ואת נקודת המבט של חייהם, איפשר להם להתמקד בטוב, להעריך
את הקיים ולחיות את החיים באופן מלא ועשיר יותר.
בהמשך למחקרים שנעשו
בנושא, גילו הפסיכולוגים שכתיבת יומן שבו אנשים רושמים על בסיס קבוע על מה הם
מודים ולמי הם מודים, הופכת לכלי תרפויטי מאוד משמעותי.
כאשר אנחנו מתרכזים
בדברים הטובים שעליהם אנחנו מודים, כמו גם באנשים שלהם אנחנו מודים, מפני שהם
נמצאים בחיינו או שעשו משהו למעננו, מתאפשר לנו הרגיש חיים, מודעים, מתפעלים
ומתעניינים יותר, ומתוך גם מחוברים יותר לאנשים אחרים ולחיים.
מדענים, החוקרים את
הכימיה וההורמונים בדם ובמערכת הנוירוטרנסמיטורים במוח, גילו שהכרת תודה בולמת מתח,
ושכאשר אנשים מאפשרים לעצמם להודות, הם חשים פחות קנאה, כעס, דחייה וחרטות - ומחוברים
יותר לרגשות חיוביים כמו אהבה, חמלה ואושר.
חוקרים באוניברסיטת
מישיגן, שחקרו אף הם את נושא הכרת התודה, גילו ששינוי משמעותי המאפשר תחושת אושר, התרחש
בקרב אותם אנשים אשר כתבו פעם בשבוע מכתב תודה למישהו שהיה במיוחד נחמד אליהם.
במקביל התבקשה קבוצה
אחרת של אנשים לכתוב כל לילה שלושה דברים שהלכו להם טוב באותו יום, וכיצד הם היו
אחראים על כך. לאחר חודש הסתבר, שמדד האושר של אותם אנשים גדל בעשרה אחוזים. אנשים
שהתמידו בכתיבת היומן הזה במשך חצי שנה, הגדילו את מדד האושר שלהם בחמישים
אחוז.
למי תודה
חשוב מאוד לזכור ולומר
תודה גם לעצמנו, על דברים גדולים, וגם על הדברים הקטנים שאנחנו מאפשרים לעצמנו.
הנחת יסוד בסיסית היא
שכל דבר שאנחנו לא מתמקדים בו או שאיננו מודעים אליו, בעצם לא קיים מבחינתנו.
כך יכולים לעבור
עלינו ימים שלמים מבלי שנודה לעצמנו. לדוגמה: על זה שאכלנו משהו טעים, על זה
שהרגשנו, אפשרנו תקשורת בונה, השגנו, שינינו, ראינו, שמענו, נהנינו וכדומה.
היכולת הטבעית או
הנרכשת לומר לעצמנו תודה באופן מודע ומתוך כוונה, תאפשר לנו להוציא את הטוב מכל מה
שקורה בחיינו, להתחבר לביטחון, כבוד, אהבה וקבלה של האני.
מתוך כך תתאפשר
האמונה הבסיסית שלנו ביכולותינו, במשאבינו ובמעשינו, ומכאן נקבל את תחושת היציבות
והערך העצמי.
כמו שאמר הפילוסוף
הגרמני אקהרט פון הוכהיים: "אם התפילה היחידה שאתה אומר היא תודה, זה
מספיק". תודה לכם.
יום שבת, 31 באוגוסט 2013
ברכות לשנה חדשה
לאפשר לפתוח דף חדש
להשיג את המבוקש
להביע משאלות קטנות וגדולת
לייחל לבאות לקוות
לסלוח
לעצמך ולאחרים
לפרק מעצורים
לגלות מרחבים וגבולות
לשחרר אמונות מגבילות
להתבונן לראות
מנקודות מבט חדשות
מאפשרות
שינויים התחלות
לחוות להשתאות לאהוב עם הלב
להתחייב
לקחת אחריות
לחיות באחדות
להשתמש בחושים
להגשים
שנה נהדרת
שנה טובה
עם המון אהבה
אסנת בוקופצר –
מטפלת בדמיון מודרך ו-NLP
http://www.nlptherapy.co.il
יום ראשון, 25 באוגוסט 2013
דמיון מודרך ו-NLP - הערכה עצמית
דמיון מודרך ו-NLP – הערכה עצמית
אומרים
כי אני אינני אני
אנשים רבים נאבקים ביום-יום
עם הערכה עצמית נמוכה. הם למדו להאמין ולחיות את הסיפורים השליליים על עצמם, את
האמונות המגבילות שלהם, ולכן הם גם חיים את חייהם בהתאם.
לעתים הם מנסים
להסוות את חוסר הביטחון שלהם בדרכים שונות שאינן מתאימות לאישיותם, מה שגורם למאמץ
רב ולתסכול גדול.
המושג הערכה עצמית
מגדיר את הרושם או את חוות הדעת שיש לאדם על עצמו. הערכה זו תתבסס על המחשבות
שהאדם חושב על אישיותו, סיפורים, משפטים וחוויות מעברו או מניסיונו האישי. אחד
הגורמים המשפיעים ביותר על הערכה עצמית הוא הבית והסביבה הקרובה שבה האדם
גדל.
כאשר נבדוק את הביטוי
הערכה עצמית, נמצא כי משמעות החלק הראשון, ערך, היא שווי, חשיבות, וגם נכס חומרי
או רוחני.
המילה עצמי ביטויה
הוא האני - האישי, תכונתו המקורית, מהות, מקוריות.
אבל הפרדוקס הגדול
הוא שאנשים רבים נוטים לחפש הערכה עצמית דווקא מחוץ להם, בעיקר אצל אנשים אחרים או
מקורות חיצוניים להם.
כך שבעצם ביטויה של
הערכה עצמית הופך לעתים להערכה מאחרים. נכון שתמיד נעים לקבל אישור מהסביבה על
היכולות, המאמצים, הכישורים שלנו ועוד. זה גורם לנו להרגיש באותו רגע טוב עם עצמנו.
אבל אם במקביל הדבר גורם לנו לבגוד בערכים, באמונות ובמטרות שלנו בחיים, מתוך כך
על מנת להשיג הערכה זו, אנחנו בעצם עלולים לפגוע בהערכת העצמי האמיתי שלנו.
כך הופכים אנשים
להיות מְרַצים, כאשר הם משקיעים את מיטב מאמציהם כדי לשמור על תחושה זו. במקרים
אלה הם אינם מתחשבים או מחשיבים את העצמי שלהם, הם הופכים להיות כפופים לשיקול
דעתם של אחרים, ובהמשך זה יכול גם לגרום להם להציג לאחר את האדם שהם חושבים שהוא
מחפש, צריך או מאשר. בו-בזמן הערך העצמי נעלם, והאדם מוצא עצמו נע בתוך יקום שאינו
מתאים או שייך לו.
אז מי
אני בכלל
הערכה עצמית, כשמה,
תגיע קודם-כל מעצמנו - מכיוון שהמציאות הפנימית שלנו קודמת למציאות החיצונית,
ואנחנו אלה הקובעים מה נכון לנו ומה לא, מה מתאים לנו ומה פחות, במה אנחנו מאמינים
ובמה לא, ואילו ערכים קיימים בתוכנו. מתוך כך נותר לנו להבין שרק אנחנו יכולים
להעניק אותה לעצמנו.
לכן ראשית חשוב
שנפנים שלכולנו זכות בסיסית להיות כפי שאנחנו. שאנחנו יחידים ומיוחדים, וכמונו אין
עוד אף אחד בעולם.
בהמשך נבדוק האם קיים
פער בין הציפיות שיש לנו מעצמנו, לבין המידה שבה אנחנו מצליחים להגשים אותן. יש להביא
בחשבון שההשוואה הינה סובייקטיבית לאדם עצמו, והיא תלויה גם ביחסי הגומלין שבין
האדם לסביבתו ובפרשנות האישית שלו ליחסים אלה.
מכאן נלמד מהן
האמונות המגבילות שיש לנו כלפי עצמנו: מה אנחנו מאמינים שאיננו מסוגלים לעשות,
להשיג, לבצע, כמו גם אילו אמונות מגבילות יש לנו על העולם החיצוני לנו.
לאחר שנאסוף את
המשפטים, הקולות והאמונות המגבילות המתנהלים בתוכנו, נבחן מה מהם שלנו, ואילו מהם קיבלנו
מאנשים אחרים, ממקורות חיצוניים לנו.
כאשר נתמקד בהם, נחקור
ונבין אותם, נגלה ונחלק: אילו משפטים או אמונות ישנות, שאולי בעבר שירתו אותנו או
אחרים, קיימים בתוכנו - רק כי כך הורגלנו, או שמענו, אך למעשה הם לא שלנו, הם
שייכים לאחרים - ואלה מתוכם שלנו, כאלה שלמדנו מתוך ניסיון או מתוך הכרה פנימית של
עצמנו.
לאחר שנצמצם את
הרשימה, נפריד בין הקול הפנימי שלנו לקולותיהם של אחרים: נברר עד כמה המשפטים,
הקולות והאמונות באמת מתאימים או שייכים לחיינו הנוכחיים.
האם יכול להיות שכן הצלחנו להשיג דברים, התגברנו על קשיים, ניהלנו מערכות יחסים
מוצלחות, הגשמנו, עשינו ועוד.
מכאן נכין רשימה חדשה,
שבה נוודא מהן האמונות המעצימות שלנו. באילו יכולות ומשאבים שיש בנו השתמשנו כדי
להשיג, להגיע, להשפיע, להיות בְּתקשורת. מהם הערכים המקודשים לנו - ערכים שלעולם
לא נעבור עליהם, כי הם עמוד השדרה של הווייתנו - וכיצד אנחנו יכולים להתחבר
ולהעצים את כל אלה אפילו עוד יותר.
כאשר נאפשר לעצמנו
להתחבר אל מקורות התמיכה הפנימיים שלנו, נבין את כל החלקים הרבים והשונים המרכיבים
אותנו, ואיזו מתנה אנחנו מקבלים מכל חלק וחלק. או-אז נוכל להכיל אותם באהבה, לנסח
מחדש את המשפטים, האמונות והערכים שבאמת שלנו - ומתוך כך נחזיר לעצמנו את השליטה
ואת חופש הבחירה. כך יתאפשר לנו גם לקחת אחריות על מעשינו, כשאנו מגלים שאנחנו הם
אלה הקובעים מי אנחנו, מה אנחנו "שווים".
השלב האחרון הוא שלב
הבדיקה, היציאה לחיים שמחוץ לנו, כאשר אנחנו עושים שימוש בכל היכולות, האמונות
והחיבור מחדש לערכים שלנו ולעצמנו, עם סביבתנו הקרובה והרחוקה. זאת תוך שאנחנו
מקשיבים קשב רב לשיח הפנימי שלנו, מודעים אליו. מחליפים אותו כאשר הוא מתעקש לעתים
לחזור לקולות הישנים, מתוך הרגל. והרגל, כידוע, הוא בר-שינוי.
מכאן, ניתן לעצמנו את
היחס שאנחנו שמחים לתת לאחרים, את אותה תשומת לב, אותם מעשים, מילים ומחוות. מעניקים
לעצמנו נקודות זכות כאשר אנחנו מגלים שאנחנו אהובים, רצויים ומקובלים, ללא מסכות,
בדיוק כפי שאנחנו. מרגישים טוב עם מעשינו. מחוברים לאמיתות ולרצונות העמוקים ביותר
שלנו, ומגשימים אותם. מעריכים ואוהבים את עצמנו על כל מה שאנחנו.
כפי שאמרה איין ראנד:
"אדם אשר אינו מעריך את עצמו, אינו יכול להעריך שום דבר או אף אחד".
תוויות:
אני,
אסנת בוקופצר,
בטחון,
דמיון מודרך,
הערכה,
הערכה עצמית,
ערך עצמי,
תל אביב,
NLP
יום רביעי, 7 באוגוסט 2013
הדרך פנימה - סדנת דמיון מודרך ו-NLP לשנה החדשה
הדרך פנימה - סדנת
דמיון מודרך ו-NLP לשנה
החדשה
עם אסנת
בוקופצר וירון קולטון
מפגש חווייתי
חד-פעמי בתל-אביב - יום חמישי 29.8.13 ב-20:30
אתם
מוזמנים למפגש חווייתי, שבו נעשה שימוש בכלים העוצמתיים של הדמיון המודרך וה-NLP כדי להיכנס פנימה, לחקור את עולמנו הפנימי
ואת תת-המודע - ולצאת רגועים, מחויכים ומחוזקים, מוכנים לשנה החדשה שבפתח.
העבודה
עם כלי הדמיון המודרך וה-NLP
מאפשרת לגלות מחדש את הפוטנציאל הטמון בנו, תוך העצמת היכולת ליצור שינויים
חיוביים בחיים וחיבור למשאבים ולכוחות הפנימיים.
במהלך
המפגש נלמד על כוחו של תת-המודע להשפיע על המודע בחיינו, נגלה איך נוכל לשנות
דפוסי חשיבה ואמונות מגבילות, נבין כיצד לרתום את כוחה של המחשבה כדי לשפר את
איכות חיינו, ונקבל כלים לחשיבה חיובית ולהתמודדות עם דאגות ולחצים.
כך,
באמצעות תהליך חווייתי, נגיע לשקט ולרגיעה שיאפשרו למצוא פתרונות ודרכים חדשות ליצירת
השינויים המתבקשים בחיינו.
מנחי הסדנה:
אסנת
בוקופצר וירון קולטון
- מנחים ומטפלים בכירים בדמיון מודרך ו-NLP.
מתוך תגובות משתתפי סדנאות קודמות:
"הסדנה
היתה מדהימה... למדתי המון דברים על התת-מודע, על הנפש שלי, על רגשות וכיצד
מתמודדים איתם במהלך היומיום. הסדנה לימדה אותי להסתכל אחרת עלינו, כבני-אדם, על
החוויות והרגעים שאנחנו עוברים בחיים. המודעות העצמית שלי גדלה, וזה נתן לי
ביטחון, הרגשה טובה והסתכלות אחרת על דברים מסוימים. אני מודה לכם מאוד ומקווה
להמשיך איתכם". משתתפת
"חוויה מרגיעה... חיפוש אל התת-מודע, אל
השלווה ואל הנסתר... למידה של רוגע וחשיבה חיובית... ריחוף מהמציאות אל השלווה...
רוגע מהשאון של החיים". משתתף
"נהניתי
מההנחיה בזוג, שהביאה שני קולות דומים אך שונים, שהשלימו זה את זה בהרמוניה
ובתיאום. רכשתי כלים נוספים משיטת ה-NLP והדמיון המודרך.
חשתי
נוחות רבה 'להביא את עצמי' בקרב חברי הקבוצה, וניתנה לי הזכות להתחבר לתחושות
ולחוויות, שנדמה היה שהתרחקתי מהן. המון תודה!" משתתפת
מתי
ואיפה: סדנת הדרך פנימה תתקיים בתל-אביב
ביום חמישי 29.8.13 מ-20:30 עד 22:30.
מחיר
הסדנה: 100 שקל.
ההרשמה
מראש, אין צורך בניסיון קודם.
להרשמה לסדנה:
תוויות:
אסנת בוקופצר,
דמיון מודרך,
הדרך פנימה,
ירון קולטון,
סדנה,
פנימה,
תת המודע,
NLP
יום שבת, 27 ביולי 2013
דמיון מודרך ו-NLP - עבודה עם קו הזמן
דמיון מודרך ו-NLP - עבודה עם קו הזמן
מהו קו
זמן?
קו זמן הוא הדרך שבה
אנחנו חווים או עוברים אירועים לפי סדר כרונולוגי. בקו הזמן ניתן גם להשתמש כדי
לבדוק או להשוות פרקי זמן בין שני אירועים. ניתן להשתמש בקו הזמן בכל טווח זמן ביחס
לנושא ולנתונים. למשל, קו זמן יכול להיות של טיול מסוים, יום מסוים, אירוע מסוים, תקופה
מסוימת, חיינו או האבולוציה בכלל.
אחד הדברים החשובים
ביותר שקו הזמן מאפשר הוא להבין שיש לנו תפיסה של עבר, הווה ועתיד - ומתוך כך איפה
אנחנו ממוקמים עליו עכשיו וביחס לעברנו או לעתידנו.
כשאנו עומדים על קו
הזמן של חיינו, אנחנו יכולים להתבונן אחורה על עברנו או קדימה אל עתידנו. מתוך כך יתאפשר
לבדוק כיצד השלכה של פעולה עכשווית בהווה תשפיע על העתיד, או השלכה מעברנו משפיעה
על ההווה. כשאנו על קו הזמן, נוכל לראות כיצד השתקפות העתיד תשפיע על ההווה או השתקפות
מהעבר מנהלת אותו.
כך כאשר אנחנו עומדים
על קו הזמן אנחנו גם מאפשרים לעצמנו לקבל פרספקטיבה על המקום שבו אנחנו נמצאים
כעת. פרספקטיבה על אירועים בעבר, כאלה שהשפיעו ועיצבו אותנו, או על אירועים
עתידיים, כאלה שאנחנו שואפים להגיע אליהם.
NLP וקו הזמן
עבודת ה-NLP עם קו הזמן הינה תהליך המתקשר עם תת-המודע שלנו
ומתייחס לאופן שבו אנחנו מייצרים ומאחסנים זיכרונות, מחשבות ורגשות, כמו גם לדרך
שבה המוח שלנו מקודד את מושגי הזמן השונים.
כאשר אנחנו עובדים עם
הליכי ה-NLP על קו
הזמן, נמקם את עצמנו על קו שאנו יוצרים בעיני רוחנו, קו אשר יאפשר לנו לעמוד על כל
נקודה בקו הזמן שלנו - ומכאן לצאת למסע מהיר, מסע שיחולל שינויים מרחיקי לכת
בחיינו.
לשם כך עלינו לבחור
את כיווני קו הזמן, זאת אומרת לגלות היכן נמצאים העבר והעתיד שלנו. כאן נשתמש
בתת-המודע שלנו, שיעזור לנו למצוא את הכיוונים. נבדוק איתו היכן נמצא העבר, לאחר
מכן נבדוק היכן נמצא העתיד, ונראה בעיני רוחנו את הקו המחבר בין העבר לעתיד.
כשנראה את הקו, נוכל להניח אותו כך שנוכל לצעוד עליו, תוך שאנו נותנים לתת-המודע
להוביל אותנו אל הנקודה על קו הזמן שלנו שהיא ההווה.
עבר –
נקודת מבט חדשה
כאשר אנחנו רוצים
לאפשר שינוי, לסגור עניין לא סגור, או לגלות מקור של הפרעה בחיינו, אנחנו יכולים
לעמוד על נקודת ההווה - ולאפשר לתת-המודע להוביל אותנו לנקודה בעבר שבה קרה אירוע
מסוים, כזה שמשפיע או מנהל את חיינו עד היום. בהמשך, אנחנו יכולים להגיע על קו
הזמן לאותו אירוע ולבדוק אותו, להיכנס לאותו רגע כדי לחוות את האירוע, לחוות אותו
דרך עינינו ודרך נקודות מבט נוספות, להבין כוונות חיוביות - ולגלות מה היינו
צריכים באותו רגע נתון כדי לאפשר לעצמנו לחוות את האירוע ההוא באופן שונה.
הווה –
להתחבר ליכולת
כאשר אנחנו רוצים
לפתור נושא עכשווי או להשיג מטרה מסוימת, נעמוד על קו הזמן בנקודת ההווה, לאחר
שהגדרנו את המטרה או הנושא שאנחנו רוצים לשנות. נבדוק עם עצמנו לְמה אנחנו זקוקים
ברגע הנתון, מה יאפשר לנו לפתור את הנושא או להשיג את המטרה הנוכחית, באיזה משאב
או יכולת נוכל להשתמש.
ברגע שתת-המודע ישלח
לנו את התשובה, או-אז נאפשר לעצמנו להיזכר מתי בעבר השתמשנו ביכולת / במשאב האלה -
ושוב נחזור על קו הזמן לאותו רגע בעבר, נתחבר אל אותו אירוע ונשלח לעצמנו את
היכולת הזו כדי לאפשר לנו להשתמש בו גם בהווה. כי אם השתמשנו ביכולת או במשאב פעם,
אנחנו יכולים להשתמש בהם שוב ושוב. הם שלנו.
לעתים גם ירידה מעל
קו הזמן כדי להתבונן על הסיטואציה מבחוץ, מנקודת מבט אחרת - תגלה לנו פתרונות או
דרכים נוספות כדי לממש, להשיג, להצליח.
עתיד –
להגשים חלום
כאשר אנחנו מבקשים
לשים מטרה, חלום או חזון על קו הזמן בעתיד - בין אם בעתיד הקרוב או הרחוק - נוכל
לעשות זאת לאחר שנשאל את עצמנו מה צריך לקרות כדי שנדע שהשגנו את המטרה.
את התשובה - תמונה או
סרט - אנחנו צריכים לראות, לשמוע ולהרגיש בעזרת דימויים שיאפשרו לנו ליצור מחדש את
גבולות הלא ידוע מן המופשט אל המוחשי. כך נוכל לשחרר את עצמנו מכבלי הזמן ולכוון
את התודעה שלנו אל המטרה. זו תתאפשר כאשר נוכל לראות באופן חי ומלא את הדבר אותו
אנחנו מבקשם לעצמנו, מחיים אותו בעזרת צבעים וצורות, ובעצם בוראים אותו בעיני
רוחנו.
כאשר יש לנו ייצוג / דימוי
/ תמונה - נוכל להניח אותו על קו הזמן בעתיד ופשוט לנשום לתוכנו, תוך שאנחנו
מאפשרים לחלקים הלא מודעים להתעדכן בפרטים, להפנים למה אנחנו זקוקים, ואיך נאפשר
לעצמנו להגשים את החלום.
בעזרת העבודה עם קו
הזמן נוכל לשנות את הקידוד שבו השתמשנו עד כה, ועל-ידי כך נגרום לשינויים
משמעותיים להתרחש בחיינו. מכאן נוכל להשתחרר מאמונות מגבילות, מרגשות קשים
ומתבניות מעכבות, מאפשרים לחיינו מעכשיו להתנהל באופן המתאים והנכון לנו ביותר.
http://www.nlptherapy.co.il
http://www.nlptherapy.co.il
יום חמישי, 11 ביולי 2013
דמיון מודרך ו-NLP - כלים לעבודה יומיומית
דמיון מודרך ו-NLP – כלים לעבודה יומיומית
במהלך המפגשים שלי עם
מטופלים אני נשאלת פעמים רבות שאלות לגבי כלים לעבודה עצמית, שיאפשרו לתחזק את הטיפול
בזמן ואחרי שהוא מסתיים. במאמר זה אספתי מספר תשובות לשאלות אלה וכלים לעבודה
אישית.
התנועה והפתרון
שאלה: מה מאפשר
להשתחרר מתחושת תקיעות מחשבתית או רגשית?
תשובה: באחד המחקרים
שפורסמו לאחרונה במגזין Scientific
American"" כותבת ג'סטין רודוס, פרופסור לפסיכולוגיה
באוניברסיטת אילינוי, שלעתים לאחר שאנחנו נמצאים לאורך זמן בתוך סיטואציה מסוימת
בעבודה או בקשר בינאישי, אנו עלולים להרגיש תחושה של תקיעות או חוסר מוצא. היא
מספרת שמחקרים אחרונים מוכיחים שוב ושוב שפעילות פיזית - הליכה, ריקוד וכד' - מאפשרת
לשחרר את תחושת התקיעות, כמו גם למצוא דרכים חדשות ויעילות לפתרון בעיות.
לסיכום המחקרים היא
מציינת, שאחת הסיבות שפעילות משפרת את הקוגניציה קשורה לזרימת הדם בגוף, ומוסיפה שכאשר
אנחנו מתאמנים או נמצאים בפעילות גופנית, זרימת הדם מתחזקת בגוף ובמוח. יותר דם משמעותו
יותר אנרגיה וחמצן - וזה בדיוק מה שמאפשר למוח שלנו לתפקד טוב יותר.
כאשר אנחנו מתאמנים
ומזיעים, הדבר משפיע גם על היכולת הנפשית שלנו - בייחוד על החלק במוח האחראי על
למידה וזיכרון - ומכיוון שהמוח פעיל יותר בזמן תנועה, זה מאפשר להגדיל את היכולות
המנטליות שלנו. כך שלפעמים מספיק לצאת החוצה ופשוט ללכת. לאחר הליכה כזו תגלו
במקרים רבים שמצאתם פתרון, פרופורציות חדשות למצב, או שאתם פשוט מרגישים יותר טוב.
השאלות
הנכונות
שאלה: כיצד נלמד
לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות?
תשובה: לאיכות השאלות
שאנחנו שואלים את עצמנו יש משמעות, מכיוון שהן ממקדות את הפוקוס הרגשי והקוגניטיבי
שלנו, ומתוך כך הן בעלות השפעה על האופן שאנחנו חושבים ומרגישים.
לדוגמה: אנחנו יכולים
לשאול את עצמנו: "למה זה תמיד קורה לי?" - ושאלה כזו מזמינה תשובה
בהתאם.
אבל אם נשאל את עצמנו:
"איזו הזדמנות קיבלתי כאן?" או "איזו למידה אני יכול להוציא
מהמצב?" או "איך אנהג בפעם הבאה?" - שאלות אלה הינן שאלות מעצימות,
המאפשרות לנו להתבונן על הסיטואציה מצידה החיובי, ומתוך כך למצוא פתרונות מתאימים.
אמנות שאילת השאלות
מזמינה מודעות ותרגול, ומאפשרת לפחות שלוש תשובות חדשות לכל סיטואציה. כמו כן,
כאשר נחליף בשאלה את המילה 'למה' במילה 'איך', נגלה נקודת מבט חדשה - כזו שתאפשר
לנו למצוא פתרון מהיר ומדויק למצבים שנראו לנו רגע קודם בלתי פתירים.
הכוונה
החיובית
שאלה: כיצד עורכים
שינוי?
תשובה: כאשר אנחנו
רוצים לערוך שינוי בחיינו או בעצמנו, חשוב קודם-כל לבדוק האם השינוי שאנו רוצים
לערוך מתאים לנו. האם הרצון הוא שלנו, או שזו בקשה / דרישה של מישהו אחר.
לאחר מכן חשוב לבדוק האם
כל החלקים שבתוכנו מסכימים לשינוי. אם ישנם חלקים המתנגדים לכך, יש לשאול את עצמנו
מה הכוונה החיובית של החלק המתנגד - מה הוא רוצה בשבילנו, מה חשוב לו לשמר - ובהמשך
לחפש באילו דרכים נוספות אנחנו יכולים לשמור על הכוונה החיובית של החלק. לעתים
התשובה יכולה להיות "לשמור על הקיים" - ואז אפשר לבדוק מה יהיו הרווחים
החדשים שלנו מהשינוי, ולוודא שרווחים אלה משמעותיים יותר מהמצב הקיים.
לאחר שאנחנו מוודאים
שהשינוי אקולוגי וכל החלקים מקבלים אותו, ניתן לחפש ולמצוא כיצד נעבור את התהליך,
באילו יכולות ומשאבים נשתמש כדי לתת לשינוי תוקף.
מכיוון שבמקרים רבים
יש לנו נטייה לחזור להרגלים ישנים, חשוב לשמר את השינוי. לשם כך יש להתאמן עליו שוב
ושוב - כדי לאפשר לתת-המודע לעדכן ולהפנים שהשינוי אכן מתאים ונכון לנו. עם הזמן, ככל
שנתמיד בו, הוא יהפוך לאוטומט וכך גם לחלק טבעי מאיתנו.
יום רביעי, 12 ביוני 2013
דמיון מודרך ו - NLP - לבחור את המילים
דמיון מודרך ו - NLP - לבחור את המילים
המילים שבהן אנחנו
משתמשים כמובן מאליו יום-יום, אדם עם עצמו, זה עם זה. מהפה
והחוצה, במחשבותינו פנימה. האם אנחנו נותנים עליהן את הדעת - תשומת לב - נותנים להן
מקום?
ממש כמו תינוק הלומד
ללכת ובוחן, מתנסה ולומד את צעדיו, והיום כבוגר הולך באופן אוטומטי מבלי לתת את
הדעת על ההליכה. פשוט הולך - פשוט מדבר.
כך גם עם מילים,
השימוש האוטומטי שאנחנו עושים בשפה, הדיבור, המילים וההתבוננות שלנו בהן. מה
המשמעות שלהן? האם יש להן יותר ממשמעות אחת? האם אנחנו בודקים וחוקרים את משמעות
המילה? יורדים לעומקה של המילה הנאמרת, הנחשבת כאוטומט, לוקחים עליה אחריות?
ואולי בכלל קיבלנו את
מובנן של המילים מההורים שלנו, מתוך חיקוי, ומעולם לא הטלנו ספק או בדקנו מה
משמעות המילה הזו עבורנו? האם למילים בכלל יש ערך עבורנו? ואיזה ערך יש להן? האם מילים מסוימות הן השתקפות של הורינו או
מחנכינו בתוכנו, ומבלי שניתן על כך את הדעת בעצם אנחנו משתמשים במילים כפי שקיבלנו
אותן מאנשים אחרים, על משמעותן, האינטונציה שלהן?
או שהפכנו את המילים
האלה לשלנו, וכאשר אנחנו משתמשים בהן הן כחומר ביד היוצר, ונוכל ללוש אותן, לגלגל
אותן, להפוך אותן ולעצב אותן עד שיהפכו לשלנו, המילה הנאמרת, הנחשבת - כאשר אנו
נמצאים עומדים מאחורי, לפני המילה שהרגע הוצאנו מפינו, והיא יצאה ויצרה את עולמה
בחוץ באוזניהם של אחרים, או בתוכנו באוזנינו שלנו?
המילה מילה שורשה הוא
מ-ל-ל ומשמעותה דיבור, דָבָר, צירוף של הגאים המביע מושג כלשהו. כאשר נחקור יותר
בשורשה של המילה נגלה גם: הניע הנה והנה, שחק ומעך כדי להוציא גרגרים, בחש וטרף
תבשיל, וגם נבל, נכרת, וגם קיפל את המְלָל (שפה) באריג ותפרו (מילון אבן-שושן).
והרי כל זה נמצא
במילים, שאותן אנו יכולים להניע מבפנים החוצה, לגלגל אותן בפינו הנה והנה עד
שיוצאים הגרגרים - המילים - לאחר שבחשנו וטרפנו וקיבלנו את התבשיל כולו - המשפטים,
המחשבה.
וכל זה מקופל ויוצא
מהשפתיים שלנו החוצה, כאשר שפה משמעותה גם קצה, גדה, תחום.
והמילה, לעתים, יכולה
גם להפוך למשהו שעדיף היה שייבול, שייכרת, עוד לפני שהגיע לסף שפתנו או מחשבותינו.
אז כיצד נתייחס למילה,
כיצד נבדוק למי שייכת המשמעות שלה, והאם כאשר אנו משתמשים בה היא שלנו או של אחרים,
כיצד נהפוך אותה שתהיה שלנו מתוך הבנה, מתוך כוונה?
המילים המטפלות
בנו
האם נתתם את דעתכם
איך מילה יכולה לטפל? כאשר בודקים וחוקרים מילה מסוימת, נגלה שכאשר אנחנו מאפשרים
לעצמנו לנשום לתוך המילה, לנכס אותה לעצמנו באופן אחר, להבין אותה בצורות חדשות - נרגיש
רגועים יותר, עולם ומלואו יתגלה בפנינו, ואנחנו מתוכה נוכל לבחור את המתאים לנו
עכשיו ברגע זה. לפתע יעלו רעיונות חדשים למצב שעד רגע קודם נראה אולי בלתי אפשרי,
ועם ההבנה היצירה קורית, והמילה ממקומה החדש מאפשרת שקט ממקום אחר.
ניקח לדוגמה רגע
בחיינו שבו אנו יודעים שאנחנו זקוקים למשאב האומץ כדי לאפשר לעצמנו להשיג משהו או
לעבור משהו - אך מהו האומץ הזה, מהיכן נקבל אותו?
שורש המילה אומץ הוא
א-מ-צ - חוזק וכוח. כאשר נתחיל לשחק עם המילה ונבקש לרדת לעומקה, נגלה שאנחנו
יכולים לאמץ את האומץ, לקבל עליו חסות, וגם להתאמץ - לרכז את הכוחות, להתחזק,
להשתדל, להתעקש, לדבוק - וגם להתקומם ולהתמרד, או לאמץ ולהצמיד - ואם נמשיך ונשחק
עם המילה נגלה בשינוי סדר האותיות גם את המילה למצוא.
מכאן נוכל להתחיל
לאמץ לעצמנו בדיוק את האומץ שאנו זקוקים לו, למצוא אותו. נבדוק איך מתאים לנו
להתחזק, ואז נמצא את הדרכים שיאפשרו לנו לחזק את עצמנו. ואולי אנחנו דווקא צריכים
לקחת על האומץ חסות, או לרכז את הכוחות, ואז נבדוק אילו כוחות חשוב לאסוף בתוכנו ומסביבנו
- אולי אלה בני ברית אחרים, אולי אלה היכולות הפנימיות שלנו. ולפעמים פשוט נתעקש
או נמרוד ונתקומם.
כאשר אנחנו מקבלים כל-כך
הרבה אפשרויות, הדבר היחיד שנותר זה להחליט בדיוק מה מתאים לנו ברגע זה. לאיזה
אומץ אנחנו זקוקים, ובמה אנו צריכים להשתמש כדי להפעיל אותו.
או לחלופין ניקח מילה
אחרת, סבל - המשמעות הראשונה שתעלה היא משא של דאגות, צרות וייסורים, מועקה חומרית
או נפשית. כאשר נעמיק ונבדוק נמצא גם את הסַבָּל, הנושא משא ממקום למקום, ואת
הסבולת - כוח הסבל, כושר העמידה במאמץ גוף ורוח. וכאשר נמשיך נגיע לסבלנות, שזו התאפקות, שליטה ברוח וענווה.
והנה גם פה, כאשר
אנחנו מודעים לאפשרויות, מתגלה לנו שאנו יכולים לבחור בסבל תוך בדיקה ולמידה של מה
אנחנו יכולים לשאת ממקום למקום, מה כוח הסבולת שלנו והאם מתאים לנו בכלל לשאת את
זה. או אולי במקרים רבים לקבל שדווקא הסבלנות, השליטה ברוח והענווה, היא התשובה,
והיא זו שתשחרר אותנו מהסבל.
כפי שכתב לואיס קרול
בספרו "מבעד למראה ומה
אליס מצאה שם":
"כשאני משתמש
במילה", אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, "מובנה הוא בדיוק המובן
שאני בוחר בשבילה - לא פחות ולא יותר".
"השאלה היא", אמרה אליס, "אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל-כך רבים ושונים".
"השאלה היא", אמר המפטי דמפטי, "מי כאן האדון - זה הכול".
"השאלה היא", אמרה אליס, "אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל-כך רבים ושונים".
"השאלה היא", אמר המפטי דמפטי, "מי כאן האדון - זה הכול".
יום שני, 13 במאי 2013
אחריות במקום אשמה
אחריות במקום אשמה
בשפה העברית המילה אשמה משמעותה רגש מעיק, קונפליקט פנימי שאדם מרגיש לאחר שעשה מעשה רע, או לחלופין לא עשה מעשה שהיה צריך לעשותו.
במקרים אלה החוויה הרגשית שלו יכולה להיות תחושת אשם או ייסורי מצפון.
המילה אחריות שורשה הוא א-ח-ר, לעמוד אחרי - במקום או בזמן. כך האחראי עומד מאחורי משהו או מישהו.
גם המילה אחרון שורשה הוא א-ח-ר, זה הנמצא בסוף, בקצה - במקום או בזמן.
וכך האחריות גם בראשה, בתחילתה וגם בסופה - כולה בידיו של האחראי. כמו שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
שורשי האשמה
לא נולדנו עם רגש אשמה. זהו רגש נרכש. אנחנו מפתחים אותו כילדים קטנים (0-5), כאשר עוד אין לנו זכות בחירה או אחריות אישית. כך שאם לדוגמה נזרוק כפית עם אוכל על הרצפה, רק כדי לראות מה קורה לכפית כשאנחנו עוזבים אותה - ומתרגזים עלינו - במקרים כאלה או אחרים יתחיל להתפתח בנו רגש אשמה.ברגעים אלה עדיין אין בנו יכולות או משאבים כדי להבין מה עשינו לא בסדר, או מדוע כשעשינו דבר כזה או אחר מגיעים בעקבותיו איסורים, צעקות, עצבים או תגובה לא נעימה - כזו שתשאיר אותנו הפעוטים פגועים, עצובים, מבוישים, או אפילו מפחדים מאותו אדם שעד לפני רגע מחא לנו כפיים על משהו אחר שעשינו.
כפעוטות או ילדים קטנים לא תמיד הבנו מה עשינו לא בסדר, או שלא היתה לנו כוונה לעשות מעשה רע, או שהרגשות, החשיבה והמעשים שלנו היו תלויים בכוחות שמחוצה לנו - ועדיין לא היתה בנו יכולת או הבנה למשמעותם של ערכים, אמונות, כללים או חוקים, שאותם נלמד, נקבל, נפתח ונפנים עם הזמן.
לכן, כילדים קטנים, במצבים אלה פעמים רבות אנו קופאים או מגיבים בפחד - מכיוון שעדיין אין לנו כלים, שפה או כוחות כדי להתמודד עם התגובה שקיבלנו, שמבחינתנו לא תמיד הולמת את מה שעשינו. או שאין לנו מושג מה עשינו. אנחנו רק מבינים שאסור, שהתגובה קשה, לא נעימה.
כל זה עלול לעורר לעתים רגש קשה להכלה, וכך גדל בנו רגש האשמה שמוטמע ומוטבע בנו.
בהמשך, רגש זה עלול לעלות כל פעם שנחשוב או נאמין שעשינו משהו רע, משהו שלא היינו צריכים לעשות. הדבר יכול להיות גם הגורם, בין היתר, למחסומים בקשר בינינו לאחרים ובינינו לבין עצמנו, מחסומים שיהפכו במקרים רבים במהלך השנים למנגנוני הגנה, תבניות או אמונות מגבילות, שימשיכו להפעיל ולנהל את חיינו הבוגרים.
כשאנו חווים רגש אשמה, ברוב המקרים אין לנו הרבה מה לעשות איתו, זהו רגש שבדרך-כלל נגיב עליו בדיוק כמו שהגבנו כשהיינו קטנים.
לעתים רגש האשמה כל-כך מתוחכם, עד שהוא ימנע מאיתנו לעשות איתו עבודה. אנחנו נרגיש אשמים, וזה מה שיסתובב בראשנו - וככל שנשוב ונשחזר את המעשה, כך יגדל ויתעצם רגש האשמה, ויהפוך את האירוע לגדול ומשמעותי יותר, והדרך להשתחרר ממנו תלך ותתרחק מאיתנו.
יצירת אחריות
תחושת אשמה היא רגש. בדיוק כמו כל רגש אחר, שמשמעותו בעברית: רחש, רעש, סערה, תגובה נפשית של סיפוק או אי-סיפוק המלווה את התחושות השונות או את הגירויים השונים, חוויה פנימית שאדם מרגיש בנפשו.כל אדם חווה את רגשותיו באופן סובייקטיבי. יש כאלה שקשה להם להכיל רגשות מסוימים: אלה הופכים למטרד, מציפים ומנהלים את החיים, ומתוך כך הם מעכבים ולעתים אפילו משתקים.
כאשר אנחנו מודעים לעובדה שתחושת אשמה הינה רגש המנוהל פעמים רבות על-ידי העבר שלנו, האמונות או התבניות שלנו - נוכל להבין שרגש האשמה שאנו חווים יכול לצאת מפרופורציות ולמנוע מאיתנו לפתור את הנושא באופן הנכון והמתאים לנו ביותר בזמן הווה. פעמים רבות אנחנו נותרים קפואים, מנותקים, ממשיכים לעסוק בבחירות הגרועות שלנו ובסירוב לבחור בחירות חדשות - מתוך תחושה שאין לנו יכולות או משאבים כדי לפתור את הנושא.
לעתים, רגש האשמה דואג להשאיר אותנו באזור הנוחות שלנו, להכחיש את עקרון הרצון החופשי, ולהטיל את האחריות על כוחות או אנשים מחוצה לנו.
כך, כשאנו בוחרים להרגיש אשמים, אנחנו בעצם מסירים מעצמנו אחריות למצב שבו אנחנו נמצאים, "מאפשרים" לעצמנו להימנע מלתקן את המצב.
בחירה ושינוי
אחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם רגש האשמה היא להחליף את המילה אשמה במילה אחריות.במקום להרגיש אשם במשהו, לומר כי אני אחראי לכך.
החלפה זו תנתק את התחושה הקשה ותעביר אותנו לחלק אחר בתוכנו - לקיחת אחריות. בחלק זה כן נוכל לנקוט פעולה, לעשות, לשנות, לתקן, להתמקד בעתיד.
כאשר נחליט להתמקד בבחירות חדשות, נאפשר שינוי ההתנהגות שלנו בהווה, ומתוך כך נוכל גם לסלוח לעצמנו על העבר - מכיוון שעם הכלים, היכולות והמשאבים החדשים שלנו, שבהם אנו משתמשים עכשיו, נדע שאנחנו יכולים לעשות דברים אחרת.
כבוגרים יש בנו ולנו כל הכלים, היכולות והמשאבים כדי לעשות זאת. להבין שתפקידם של רגשות האשמה הוא לעורר אותנו לעשות עבודה פנימית ולקחת אחריות על מעשינו. זהו תהליך של צמיחה והתבגרות.
כבוגרים, באחריותנו לעשות הפרדה בין מי אני כאדם בוגר - לבין כל הגורמים המסיטים אותנו ממקומנו. באחריותנו לקחת בעלות על החלקים השונים שלנו - ולמצוא דפוסים חדשים, התנהגויות ופתרונות נוספים, שיאפשרו לנו ליצור לעצמנו ובעצמנו מציאות מתאימה וטובה יותר.
http://www.nlptherapy.co.il
הירשם ל-
רשומות (Atom)