יום שבת, 25 בפברואר 2012
תרפיית הגשטלט: ריפוי כאן ועכשיו
תרפיית הגשטלט: ריפוי כאן ועכשיו
משמעות המילה "גשטלט" בגרמנית היא: תבנית, דמות, או שלם בעל משמעות.
בשנת 1923 גילה מקס וורטהיימר שבבני אדם קיימת נטייה לעשות סדר פנימי לאופן שבו הם תופסים את המידע שאליו הם נחשפים.
בהמשך הוכיחו תלמידיו וממשיכי דרכו כי האדם קולט אינפורמציה כתבניות גם כשאלה אינן שלמות, ונוטה להשלים את המידע החסר לסגירת התבנית מתוך ידיעותיו וניסיונותיו הקודמים.
מתוך כך אחד הרעיונות המרכזיים בגשטלט הוא שאנחנו אוסף רב של תבניות אותן אספנו במהלך חיינו.
זיכרונות, חוויות, פרשנויות סובייקטיביות על חוויות וזיכרונות עבר, אפילו דעותיהם של אחרים משמעותיים נכנסות לתוך התבניות האישיות שלנו.
מכיוון שהמוח אינו יכול לסבול חוסר סדר ועניינים פתוחים, אנחנו חייבים לעשות סדר ולהשלים אותם על פי אינפורמציות ותפיסת העולם שלנו בכל דבר.
כך, דרך ארגון ייחודי וסובייקטיבי בתוכנו, ארגון של מיקום, דמות ורקע, דמיון, קירבה, סדר, המשכיות, צורה ופרטי מידע רבים ונפרדים שאנחנו קולטים, מעבדים ומשלימים, כמו גם הדרך בה הם מצטרפים בתוכנו והופכים לכלל שלמות בעלת משמעות עבורנו, היא זו ההופכת לתבנית.
כל אחת מהתבניות הסובייקטיביות הללו וכולן יחד הנמצאות בתוכנו יוצרות את ה "אני" הייחודי, השונה והחד –פעמי.
פריץ פרלס, רופא ומומחה בפסיכואנליזה, פיתח את "תרפיית הגשטלט" באמצע המאה העשרים כאינטגרציה של גישות פילוסופיות ופסיכולוגיות רבות וטבע אותה כמושג המציין את התבנית שעל פיה תופש ומזהה האישי את צרכיו ומארגן את פעילויותיו כדי לספק, לצמוח ולהתפתח בעזרתן.
השימוש בתרפיית הגשטלט מאפשר לאינדיבידואל להעלות את רמת המודעות, לקחת בעלות ואחריות על חייו ולהרחיב את יכולות הבחירה שלו.
בתרפיית הגשטלט עוסקים כאמור במספר נושאים מרכזיים ביניהם: כאן ועכשיו, דמות ורקע, עניינים לא סגורים, קונטקט – הפרעות בקונטקט, קוטביות ועוד.
בעבודה עם תרפיית הגשטלט מאמינים שהעבודה צריכה ויכולה להיעשות אך ורק בהווה, כיוון שההווה הוא הזמן בו מתרחשת ההתנסות, המפגש בין אנשים.
מכאן שרק בכאן ובעכשיו אנחנו חווים ומרגישים.
מתוך המודעות לעצמנו ולפעולות שלנו בכאן ובעכשיו, ניתן לגלות איך אנחנו מייצרים לעצמנו את הקשיים ומכאן גם את הדרך לפתור אותם במסגרת ההווה העכשווי.
לימוד זה יגדיל את היכולת שלנו לחקור ולמצוא פתרונות בזמן אמת בכל רגע נתון.
כפי שאומר פרלס בספרו "גשטלט – מילה במילה": "כשאתה שרוי בתוך העכשיו עומד לך כוח יצירה, עומד לך כוח המצאה. בהיכון חושיך, בהיפקח עיניך ובהיכרות אוזניך - כמוך כילד הקטן מצוא תמצא את הפתרון".
בתבניות שלנו יש משמעות רבה לפרטים, לתפאורה של האירוע, לכל מה שיש ברקע, ולדמות אליה אנחנו מכוונים את תשומת הלב שלנו. כך פעמים רבות אנחנו מפרשים את מה שאנו רואים, שומעים, מרגישים.
כשאנחנו נותנים תשומת לב ואנרגיה לחלק מסוים הוא זה ההופך למשמעותי.
כך רקע יכול להפוך לדמות ודמות יכולה להפוך לרקע.
מעצם כך אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו לבדוק כל תבנית שבנו מכמה נקודות מבט ומכאן ללמוד בכל פעם דברים חדשים על מה שנהפוך לדמות העיקרית.
תבניות, או "עניינים לא סגורים" בחיינו שוכנים בדרך כלל ברקע והופכים לדמות כאשר גירוי, או תגובה וכדומה מפעילים אותם, לעיתים באופן מודע, במקרים רבים באופן לא מודע, או אז הם מתפרצים אל מעל לפני השטח ויוצרים תגובה שבמקרים רבים אינה הולמת את המצב הנתון הקורה בעכשיו.
השאלות המתבקשות הן: איך תבניות אלה עדיין משרתות אותנו היום? איך נלמד לנהל אותן באופן מעצים ובונה?
כאן משלבת העבודה עם תרפיית הגשטלט את המודעות והאחריות האישית שלנו.
כאמור, המפתח למודעות עצמית טמון בנוכחות מלאה ברגע הזה ובהבנת התהליכים המתרחשים בו.
כאשר אנחנו מודעים לכל החלקים בתוכנו, גם לאותם חלקים הנמצאים בנו שלעיתים יש לנו נטייה להכחישם, כמו גם לתבניות ולעניינים הלא סגורים המפעילים אותנו, או אז נוכל לבחור ולקחת אחריות מלאה על חיינו, על כל החלקים שלנו, להבין מה הם תורמים לנו. נוכל לשחזר חוויות טראומטיות שחווינו, לייצר עבורן חוויות חדשות, מתקנות, כאלה שיאפשרו לנו להחזיר את השליטה לחיינו, לנתק את המתגים האוטומטיים המפעילים אותנו בהווה. מתוך אלה יתאפשר לנו לחיות את חיינו באופן מלא ומספק.
משמעות המילה "גשטלט" בגרמנית היא: תבנית, דמות, או שלם בעל משמעות.
בשנת 1923 גילה מקס וורטהיימר שבבני אדם קיימת נטייה לעשות סדר פנימי לאופן שבו הם תופסים את המידע שאליו הם נחשפים.
בהמשך הוכיחו תלמידיו וממשיכי דרכו כי האדם קולט אינפורמציה כתבניות גם כשאלה אינן שלמות, ונוטה להשלים את המידע החסר לסגירת התבנית מתוך ידיעותיו וניסיונותיו הקודמים.
מתוך כך אחד הרעיונות המרכזיים בגשטלט הוא שאנחנו אוסף רב של תבניות אותן אספנו במהלך חיינו.
זיכרונות, חוויות, פרשנויות סובייקטיביות על חוויות וזיכרונות עבר, אפילו דעותיהם של אחרים משמעותיים נכנסות לתוך התבניות האישיות שלנו.
מכיוון שהמוח אינו יכול לסבול חוסר סדר ועניינים פתוחים, אנחנו חייבים לעשות סדר ולהשלים אותם על פי אינפורמציות ותפיסת העולם שלנו בכל דבר.
כך, דרך ארגון ייחודי וסובייקטיבי בתוכנו, ארגון של מיקום, דמות ורקע, דמיון, קירבה, סדר, המשכיות, צורה ופרטי מידע רבים ונפרדים שאנחנו קולטים, מעבדים ומשלימים, כמו גם הדרך בה הם מצטרפים בתוכנו והופכים לכלל שלמות בעלת משמעות עבורנו, היא זו ההופכת לתבנית.
כל אחת מהתבניות הסובייקטיביות הללו וכולן יחד הנמצאות בתוכנו יוצרות את ה "אני" הייחודי, השונה והחד –פעמי.
פריץ פרלס, רופא ומומחה בפסיכואנליזה, פיתח את "תרפיית הגשטלט" באמצע המאה העשרים כאינטגרציה של גישות פילוסופיות ופסיכולוגיות רבות וטבע אותה כמושג המציין את התבנית שעל פיה תופש ומזהה האישי את צרכיו ומארגן את פעילויותיו כדי לספק, לצמוח ולהתפתח בעזרתן.
השימוש בתרפיית הגשטלט מאפשר לאינדיבידואל להעלות את רמת המודעות, לקחת בעלות ואחריות על חייו ולהרחיב את יכולות הבחירה שלו.
בתרפיית הגשטלט עוסקים כאמור במספר נושאים מרכזיים ביניהם: כאן ועכשיו, דמות ורקע, עניינים לא סגורים, קונטקט – הפרעות בקונטקט, קוטביות ועוד.
בעבודה עם תרפיית הגשטלט מאמינים שהעבודה צריכה ויכולה להיעשות אך ורק בהווה, כיוון שההווה הוא הזמן בו מתרחשת ההתנסות, המפגש בין אנשים.
מכאן שרק בכאן ובעכשיו אנחנו חווים ומרגישים.
מתוך המודעות לעצמנו ולפעולות שלנו בכאן ובעכשיו, ניתן לגלות איך אנחנו מייצרים לעצמנו את הקשיים ומכאן גם את הדרך לפתור אותם במסגרת ההווה העכשווי.
לימוד זה יגדיל את היכולת שלנו לחקור ולמצוא פתרונות בזמן אמת בכל רגע נתון.
כפי שאומר פרלס בספרו "גשטלט – מילה במילה": "כשאתה שרוי בתוך העכשיו עומד לך כוח יצירה, עומד לך כוח המצאה. בהיכון חושיך, בהיפקח עיניך ובהיכרות אוזניך - כמוך כילד הקטן מצוא תמצא את הפתרון".
בתבניות שלנו יש משמעות רבה לפרטים, לתפאורה של האירוע, לכל מה שיש ברקע, ולדמות אליה אנחנו מכוונים את תשומת הלב שלנו. כך פעמים רבות אנחנו מפרשים את מה שאנו רואים, שומעים, מרגישים.
כשאנחנו נותנים תשומת לב ואנרגיה לחלק מסוים הוא זה ההופך למשמעותי.
כך רקע יכול להפוך לדמות ודמות יכולה להפוך לרקע.
מעצם כך אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו לבדוק כל תבנית שבנו מכמה נקודות מבט ומכאן ללמוד בכל פעם דברים חדשים על מה שנהפוך לדמות העיקרית.
תבניות, או "עניינים לא סגורים" בחיינו שוכנים בדרך כלל ברקע והופכים לדמות כאשר גירוי, או תגובה וכדומה מפעילים אותם, לעיתים באופן מודע, במקרים רבים באופן לא מודע, או אז הם מתפרצים אל מעל לפני השטח ויוצרים תגובה שבמקרים רבים אינה הולמת את המצב הנתון הקורה בעכשיו.
השאלות המתבקשות הן: איך תבניות אלה עדיין משרתות אותנו היום? איך נלמד לנהל אותן באופן מעצים ובונה?
כאן משלבת העבודה עם תרפיית הגשטלט את המודעות והאחריות האישית שלנו.
כאמור, המפתח למודעות עצמית טמון בנוכחות מלאה ברגע הזה ובהבנת התהליכים המתרחשים בו.
כאשר אנחנו מודעים לכל החלקים בתוכנו, גם לאותם חלקים הנמצאים בנו שלעיתים יש לנו נטייה להכחישם, כמו גם לתבניות ולעניינים הלא סגורים המפעילים אותנו, או אז נוכל לבחור ולקחת אחריות מלאה על חיינו, על כל החלקים שלנו, להבין מה הם תורמים לנו. נוכל לשחזר חוויות טראומטיות שחווינו, לייצר עבורן חוויות חדשות, מתקנות, כאלה שיאפשרו לנו להחזיר את השליטה לחיינו, לנתק את המתגים האוטומטיים המפעילים אותנו בהווה. מתוך אלה יתאפשר לנו לחיות את חיינו באופן מלא ומספק.
יום חמישי, 23 בפברואר 2012
חייבים לדבר על חוה
חייבים לדבר על חוה
צפיתי לאחרונה בסרט "חייבים לדבר על קווין". אחד הסרטים המשמעותיים, הטובים ועוכרי השלווה העוסקים ביחסים בין אם ובנה. בין אם לעצמה. על העברה והעברה נגדית.
מבקשת לציין שיש ספוילרים במאמר זה כדי לאפשר למי שעדיין לא צפה בסרט ורוצה לצפות בו באופן נקי, לבדוק קודם האם קריאת מאמר זה עלולה לשנות את חווית הצפייה שלו.
במהלך הצפייה בסרט מצאתי את עצמי חושבת על סיפורם של אדם וחוה ולא יכולתי שלא למצוא הקבלה בין חוה אם כל חי, לבין מה שקורה לאווה (חוה) בסרט.
הסרט ברובו מוגש מנקודת מבטה של אווה, האם, כך שנקודת המבט הסובייקטיבית שלה היא זו המנחה אותנו בצפייה בסרט.
ובסרט, אווה חוזרת שנתיים לאחר המאורעות, שהפכו את עולמה, למקום אותו היא מכירה הכי טוב. למקום העבודה שהיה בשבילה גן עדן לפני שנישאה והפכה לאימא.
עולם בו "שלטה", הצליחה, עשתה כל מה שהתאוותה, בלי לחשוב על כלום מעבר לרגע הנתון שם הרגישה כמו מלכת העולם.
וכמו חוה בגן עדן ברגע אחד של "איבוד הדעת", וכשהיא יודעת שהיא לא "מוגנת", היא נסחפת אחר "היצר" ונכנסת להריון. מבחינתה העונש הוא סילוקה מגן העדן עם הקללה: "והרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג').
אווה יולדת את בנה הבכור קווין. (ולא יכולה שלא לתהות האם השם קווין ניתן לילד בגלל הדמיון לשם קיין).
ולמרות דמותה הנעלמה של חוה מספר בראשית, בסרט נוצרת מערכת היחסים הראשונה שבין אם לבנה הבכור. מערכת יחסים שנעלמת בספר בראשית, אך יכולה להעלות שאלות לאור התנהלותו של קיין בהמשך, מה הייתה השפעתה של חוה על קיין בשנותיו הראשונות לפני ואחרי שנולד אחיו הבל. (ושוב גורם לי לתהות, למרות שמשמעות השם הבל הוא בעברית, מדוע נקראה אחותו הקטנה ו"האהובה" של קווין סילי).
חווייתה הקשה של אווה כאם מתחילה כשהיא נכנסת להריון, החיוך סר מפניה.
בקורס הכנה ללידה היא נמלטת משם מבוהלת לגמרי מכל הנשים החושפות את בטנן הגדולה ומתגאות בה.
במהלך הלידה האחות המיילדת מבקשת ממנה שוב ושוב להפסיק להתנגד לתהליך.
עם לידתו של קווין, אווה חווה את בכיו הבלתי פוסק של קווין בנה או את אי רצונו לשחק איתה כמשהו אישי נגדה. הדוגמא הטובה ביותר שלה היא כאשר מגיע פרנקלין, אביו של קווין הביתה, קווין אינו בוכה ומקבל את חיבוקו החם של אביו בשקט.
האם חוסר היכולת שלה לוותר על חייה הקודמים, האם התחושה של החלל המת בנפשה של אווה, האלימות האצורה בתוכה, אלימות המתבטאת בין היתר בפניה הקפואות לחלוטין כאשר היא מנסה להרגיע את בנה, ללמד אותו לשחק, הרגע שבו היא מציינת בפני בנה שהיא הייתה מאושרת לפני שהוא נולד, או זה שבו היא הורסת באגרסיביות את אקדח הצעצוע איתו קווין מלכלך את קירות חדרה, הם אלה הגורמים לקווין להרגיש "בלתי רצוי"?
האם בעצם כל מעשיו המכעיסים במכוון של קווין מהרגע שנולד הינם ניסיונותיו למשוך את תשומת ליבה, לעורר את אהבתה של אימו כלפיו? לקבל ממנה את החיבוק והאהבה שכל כך חסרים לו ממנה?
אפילו כשהוא צורח את נישמתו, אווה שאינה יודעת מה לעשות איתו מחזיקה את קווין כל כך רחוק ממנה כאשר גופו תלוי באוויר ואין כלום תחתיו.
האם אווה מעבירה אל קווין מיומו הראשון בעולם ואולי אפילו מבטן ומלידה את אכזריותה, הקור שבה, חוסר אהבתה אל עצמה ואליו, יכולת הניתוק המוחלטת שלה מהעולם?
כמו שקווין מציין בשלב מסוים: "בגלל שאתה רגיל למשהו זה לא אומר שאתה חייב לחבב אותו, הנה את רגילה אלי".
וכותב שמשון ויגודר מתוך ההקדמה לספרו של תומס אוגדן "הקצה הפרימיטיבי של החוויה" (עם עובד 2010)
"אוגדן רואה בהזדהות השלכתית תוצר של יחסי גומלין בין תהליכים תוך אישיים ובין אישיים המתרחשים בו זמנית. מצבים רגשיים הקשורים לפנטזיות לא מודעות של אדם אחד (המשליך) מתעוררים, נחווים ועוברים עיבוד אצל אדם אחר (מקבל ההשלכה).
כך משתמש המשליך בזולתו כדי להיפטר מחלק פנימי כלשהו – הנחוה כבלתי רצוי או נתון בסכנה – ובאותו זמן גם שומר על אותו חלק פנימי, "המופקד" אצל הזולת.
המרכיב הבין אישי של ההזדהות ההשלכתית נכנס לתמונה, כאשר מקבל ההשלכה מופעל כך שהוא חושב, מרגיש ומתנהג בהתאם למה שהושלך עליו. במילים אחרות, נכפית עליו הזדהות עם החלקים המוכחשים של המשליך, שהוא חוה אותם כאילו היו שלו עצמו".
האם אם שאינה מסוגלת להרגיש כל אהבה ומשליכה את חוסר היכולת שלה לאהוב, את הזדקקותה לאהבה מבנה שזה עתה נולד ובעצם זקוק כל-כך לאהבתה והכלתה, יכולותיה וכוחותיה של אמו. כאשר האם עצמה מחפשת את אהבתו ואישורו של בנה דרך התנהגותו "הטובה" שתוכיח את אהבתו לאמו.
האם מתוך המחסור הזה של שניהם משהו טוב בכלל יכול לצמוח?
ונחזור לבראשית, חוה יולדת את הבל אח לקיין. אווה יולדת את סילי, אחות לקווין.
כאן נחלק הבית לשניים, ברור שאווה מעדיפה את סילי על פניו.
סילי ילדה טובה, היא מקבלת באהבה את הכול, כולל ההתעללויות של אחיה, אומרת תודה גם כאשר כואב לה.
אלימותה של אווה ממשיכה אל מול האלימות של בנה המתגרה בה ובודק את גבולותיו,
אך במקביל בודק גם את גבולותיה של אווה המגיבה באלימות כלפי האלימות שלו.
כזו השולחת את שניהם לבית החולים, ממנה קווין יוצא עם צלקת, צלקת בעזרתה הוא מזכיר לאימו מה עשתה לו וכיצד הוא "מגן" אליה בפני אביו כאשר הוא מסתיר ממנו כיצד קיבל את "אות הקין" שלו.
גם כאשר אווה מתנצלת במכונית בפני בנה על מה שעשתה היא אינה מסוגלת לדבר אליו בגוף ראשון אלא אומרת: "מה שאימא עשתה לא היה בסדר, אימא מתנצלת".
"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו..... ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו....".
וקווין בוחר להשאיר רק את אמו בחיים, האם בגלל שהיא מושא אהבתו הקמאית היחידה,
או שהוא בוחר להעניש אותה בחיים בגיהינום.
בדיוק כמו שאומרת אווה אל שני השליחים, שליחי בית האל, המגיעים לביתה לאחר שהכול הסתיים, השואלים אותה האם תגיע לגן עדן: "אני הולכת לגיהינום, קללת נצח, זה כל הסיפור".
צפיתי לאחרונה בסרט "חייבים לדבר על קווין". אחד הסרטים המשמעותיים, הטובים ועוכרי השלווה העוסקים ביחסים בין אם ובנה. בין אם לעצמה. על העברה והעברה נגדית.
מבקשת לציין שיש ספוילרים במאמר זה כדי לאפשר למי שעדיין לא צפה בסרט ורוצה לצפות בו באופן נקי, לבדוק קודם האם קריאת מאמר זה עלולה לשנות את חווית הצפייה שלו.
במהלך הצפייה בסרט מצאתי את עצמי חושבת על סיפורם של אדם וחוה ולא יכולתי שלא למצוא הקבלה בין חוה אם כל חי, לבין מה שקורה לאווה (חוה) בסרט.
הסרט ברובו מוגש מנקודת מבטה של אווה, האם, כך שנקודת המבט הסובייקטיבית שלה היא זו המנחה אותנו בצפייה בסרט.
ובסרט, אווה חוזרת שנתיים לאחר המאורעות, שהפכו את עולמה, למקום אותו היא מכירה הכי טוב. למקום העבודה שהיה בשבילה גן עדן לפני שנישאה והפכה לאימא.
עולם בו "שלטה", הצליחה, עשתה כל מה שהתאוותה, בלי לחשוב על כלום מעבר לרגע הנתון שם הרגישה כמו מלכת העולם.
וכמו חוה בגן עדן ברגע אחד של "איבוד הדעת", וכשהיא יודעת שהיא לא "מוגנת", היא נסחפת אחר "היצר" ונכנסת להריון. מבחינתה העונש הוא סילוקה מגן העדן עם הקללה: "והרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג').
אווה יולדת את בנה הבכור קווין. (ולא יכולה שלא לתהות האם השם קווין ניתן לילד בגלל הדמיון לשם קיין).
ולמרות דמותה הנעלמה של חוה מספר בראשית, בסרט נוצרת מערכת היחסים הראשונה שבין אם לבנה הבכור. מערכת יחסים שנעלמת בספר בראשית, אך יכולה להעלות שאלות לאור התנהלותו של קיין בהמשך, מה הייתה השפעתה של חוה על קיין בשנותיו הראשונות לפני ואחרי שנולד אחיו הבל. (ושוב גורם לי לתהות, למרות שמשמעות השם הבל הוא בעברית, מדוע נקראה אחותו הקטנה ו"האהובה" של קווין סילי).
חווייתה הקשה של אווה כאם מתחילה כשהיא נכנסת להריון, החיוך סר מפניה.
בקורס הכנה ללידה היא נמלטת משם מבוהלת לגמרי מכל הנשים החושפות את בטנן הגדולה ומתגאות בה.
במהלך הלידה האחות המיילדת מבקשת ממנה שוב ושוב להפסיק להתנגד לתהליך.
עם לידתו של קווין, אווה חווה את בכיו הבלתי פוסק של קווין בנה או את אי רצונו לשחק איתה כמשהו אישי נגדה. הדוגמא הטובה ביותר שלה היא כאשר מגיע פרנקלין, אביו של קווין הביתה, קווין אינו בוכה ומקבל את חיבוקו החם של אביו בשקט.
האם חוסר היכולת שלה לוותר על חייה הקודמים, האם התחושה של החלל המת בנפשה של אווה, האלימות האצורה בתוכה, אלימות המתבטאת בין היתר בפניה הקפואות לחלוטין כאשר היא מנסה להרגיע את בנה, ללמד אותו לשחק, הרגע שבו היא מציינת בפני בנה שהיא הייתה מאושרת לפני שהוא נולד, או זה שבו היא הורסת באגרסיביות את אקדח הצעצוע איתו קווין מלכלך את קירות חדרה, הם אלה הגורמים לקווין להרגיש "בלתי רצוי"?
האם בעצם כל מעשיו המכעיסים במכוון של קווין מהרגע שנולד הינם ניסיונותיו למשוך את תשומת ליבה, לעורר את אהבתה של אימו כלפיו? לקבל ממנה את החיבוק והאהבה שכל כך חסרים לו ממנה?
אפילו כשהוא צורח את נישמתו, אווה שאינה יודעת מה לעשות איתו מחזיקה את קווין כל כך רחוק ממנה כאשר גופו תלוי באוויר ואין כלום תחתיו.
האם אווה מעבירה אל קווין מיומו הראשון בעולם ואולי אפילו מבטן ומלידה את אכזריותה, הקור שבה, חוסר אהבתה אל עצמה ואליו, יכולת הניתוק המוחלטת שלה מהעולם?
כמו שקווין מציין בשלב מסוים: "בגלל שאתה רגיל למשהו זה לא אומר שאתה חייב לחבב אותו, הנה את רגילה אלי".
וכותב שמשון ויגודר מתוך ההקדמה לספרו של תומס אוגדן "הקצה הפרימיטיבי של החוויה" (עם עובד 2010)
"אוגדן רואה בהזדהות השלכתית תוצר של יחסי גומלין בין תהליכים תוך אישיים ובין אישיים המתרחשים בו זמנית. מצבים רגשיים הקשורים לפנטזיות לא מודעות של אדם אחד (המשליך) מתעוררים, נחווים ועוברים עיבוד אצל אדם אחר (מקבל ההשלכה).
כך משתמש המשליך בזולתו כדי להיפטר מחלק פנימי כלשהו – הנחוה כבלתי רצוי או נתון בסכנה – ובאותו זמן גם שומר על אותו חלק פנימי, "המופקד" אצל הזולת.
המרכיב הבין אישי של ההזדהות ההשלכתית נכנס לתמונה, כאשר מקבל ההשלכה מופעל כך שהוא חושב, מרגיש ומתנהג בהתאם למה שהושלך עליו. במילים אחרות, נכפית עליו הזדהות עם החלקים המוכחשים של המשליך, שהוא חוה אותם כאילו היו שלו עצמו".
האם אם שאינה מסוגלת להרגיש כל אהבה ומשליכה את חוסר היכולת שלה לאהוב, את הזדקקותה לאהבה מבנה שזה עתה נולד ובעצם זקוק כל-כך לאהבתה והכלתה, יכולותיה וכוחותיה של אמו. כאשר האם עצמה מחפשת את אהבתו ואישורו של בנה דרך התנהגותו "הטובה" שתוכיח את אהבתו לאמו.
האם מתוך המחסור הזה של שניהם משהו טוב בכלל יכול לצמוח?
ונחזור לבראשית, חוה יולדת את הבל אח לקיין. אווה יולדת את סילי, אחות לקווין.
כאן נחלק הבית לשניים, ברור שאווה מעדיפה את סילי על פניו.
סילי ילדה טובה, היא מקבלת באהבה את הכול, כולל ההתעללויות של אחיה, אומרת תודה גם כאשר כואב לה.
אלימותה של אווה ממשיכה אל מול האלימות של בנה המתגרה בה ובודק את גבולותיו,
אך במקביל בודק גם את גבולותיה של אווה המגיבה באלימות כלפי האלימות שלו.
כזו השולחת את שניהם לבית החולים, ממנה קווין יוצא עם צלקת, צלקת בעזרתה הוא מזכיר לאימו מה עשתה לו וכיצד הוא "מגן" אליה בפני אביו כאשר הוא מסתיר ממנו כיצד קיבל את "אות הקין" שלו.
גם כאשר אווה מתנצלת במכונית בפני בנה על מה שעשתה היא אינה מסוגלת לדבר אליו בגוף ראשון אלא אומרת: "מה שאימא עשתה לא היה בסדר, אימא מתנצלת".
"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו..... ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו....".
וקווין בוחר להשאיר רק את אמו בחיים, האם בגלל שהיא מושא אהבתו הקמאית היחידה,
או שהוא בוחר להעניש אותה בחיים בגיהינום.
בדיוק כמו שאומרת אווה אל שני השליחים, שליחי בית האל, המגיעים לביתה לאחר שהכול הסתיים, השואלים אותה האם תגיע לגן עדן: "אני הולכת לגיהינום, קללת נצח, זה כל הסיפור".
יום ראשון, 12 בפברואר 2012
מעבר למילים: מפגש עם דמיון מודרך ומדיטציה בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
מעבר למילים: מפגש עם דמיון מודרך ומדיטציה
בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
יום רביעי 21.3.2012 בשעה 20:30 בתל-אביב
מהו דמיון מודרך, מהי מדיטציה, איך חווים אותם ומה הם מאפשרים בחיינו?
אתם מוזמנים למפגש חווייתי מהנה, בלי צורך בניסיון קודם, שבו תבינו ותחושו מהם דמיון מודרך ומדיטציה, ומה אפשר לעשות באמצעותם.
במפגש נשתמש בכמה דרכים פנימה כדי לפגוש את העוצמה והשקט שבתוכנו, ונצא עם חיוך וכלים פרקטיים לשימוש בחיי היומיום.
מנחים:
אסנת בוקופצר - מטפלת בכירה בדמיון מודרך ו-NLP, מנחת סדנאות העצמה.
לאתר האישי: www.nlptherapy.co.il
ירון קולטון - מטפל בכיר בדמיון מודרך ו-NLP, מנחה סדנאות מדיטציה. לאתר האישי: www.kolton.co.il
מתי ואיפה:
המפגש יתקיים בתל-אביב ביום רביעי 21.3.2012 – הפתיחה הרשמית של האביב – בשעות 20:30 עד 22:30.
המחיר: 100 שקל. אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה:
אסנת בוקופצר - 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון - 054-7321806 yaron@kolton.co.il
בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
יום רביעי 21.3.2012 בשעה 20:30 בתל-אביב
מהו דמיון מודרך, מהי מדיטציה, איך חווים אותם ומה הם מאפשרים בחיינו?
אתם מוזמנים למפגש חווייתי מהנה, בלי צורך בניסיון קודם, שבו תבינו ותחושו מהם דמיון מודרך ומדיטציה, ומה אפשר לעשות באמצעותם.
במפגש נשתמש בכמה דרכים פנימה כדי לפגוש את העוצמה והשקט שבתוכנו, ונצא עם חיוך וכלים פרקטיים לשימוש בחיי היומיום.
מנחים:
אסנת בוקופצר - מטפלת בכירה בדמיון מודרך ו-NLP, מנחת סדנאות העצמה.
לאתר האישי: www.nlptherapy.co.il
ירון קולטון - מטפל בכיר בדמיון מודרך ו-NLP, מנחה סדנאות מדיטציה. לאתר האישי: www.kolton.co.il
מתי ואיפה:
המפגש יתקיים בתל-אביב ביום רביעי 21.3.2012 – הפתיחה הרשמית של האביב – בשעות 20:30 עד 22:30.
המחיר: 100 שקל. אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה:
אסנת בוקופצר - 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון - 054-7321806 yaron@kolton.co.il
הירשם ל-
רשומות (Atom)