דמיון מודרך - לחיות באמת

דמיון מודרך - לחיות באמת

המילה דמיון, לדמיין, הפכה למילה המתארת משהו שאינו מציאותי, שאפשר לחלום עליו, לשאוף אליו, אך האם זו באמת משמעות המילה ?
שורש המילה דמיון נובע מ-ד.מ.ה כאשר משמעותה היא היה כמו... נראה כמו... שווה ל...
מה שאומר בעצם שאין שום הבדל בין מציאות לדמיון.

כאשר משהו "כמו" האם הוא "אותו דבר" ?
שאלה זו היא אומנם על פניה שאלה "פילוסופית" אך התשובה מחוברת לעובדות.
כך גם נוכל לשאול את עצמנו האם חלום, סרט, מחשבה הם מציאות או דמיון ?

כאשר אנחנו חולמים חלום או רואים סרט ואנחנו לגמרי בפנים, אנחנו חווים את החוויה עם כל החושים שלנו. אנחנו רואים, שומעים, מרגישים (תחושות שמחה, עצב, כמיהה, פחד וכו') לפעמים אנחנו אפילו יכולים להריח, לגעת וכך אנחנו חווים בכל חמשת חושנו את עוצמת החוויה.
האם לא כך הוא במציאות, שבה אנחנו רואים, שומעים, מרגישים, לפעמים יכולים להריח ואו לגעת. אז מה בעצם ההבדל ?

מחקרים רבים מוכיחים שהמוח אינו יודע להבדיל בין מציאות לדמיון, והרי כאשר חלמנו חלום הוא יכול להשפיע עלינו במשך כל היום, לשמח אותנו, להעציב אותנו, להפחיד אותנו, בדיוק כמו כל חוויה אחרת שחווינו.
בהמשך הזיכרון מתעמעם, התחושות מתכהות ונעלמות אל מול דברים חדשים הקורים בחיינו, האם לא כך הוא הדבר עם מה שאנחנו קוראים לה המציאות ?
בסופו של דבר חלק מהדברים אנחנו זוכרים, חלק נדמה לנו ששכחנו וחלק עולה פתאום מנבכי הזיכרון וממשיך להשפיע עלינו. כאן כבר אין לנו מושג מה היה ואו לא היה כיוון שההשפעה עלינו היא בדיוק אותו דבר.

נוכל לבדוק באותו אופן את המילה מציאות, שהשורש שלה מגיע מהמילה מצא, שמשמעותה למצוא ולגלות משהו.
גם המילה המצאה מגיעה מאותו שורש אז מהי מציאות ומהי המצאה ?
ומתי אנחנו מתמצאים ביניהם ?

מסתבר שלא תמיד אנחנו יכולים לעשות את ההבחנות, המציאות היא סובייקטיבית לכל אחד ואחת. כמה פעמים אמרנו את המשפט זה לא מציאותי, זה לא באמת קורה לי.
כמה פעמים סיפרנו על חלום ואמרנו הייתי שם, הרגשתי, כאילו זה קרה באמת...
כמה פעמים ראינו סרט וצחקנו, בכינו, התרגשנו ואת זה חווינו כמשהו שקורה כאן ועכשיו.
כמה פעמים השתמשנו במשפט המציאות עולה על כל דמיון, או אם היו עושים על זה סרט אף אחד לא היה מאמין.

אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות אמר בין היתר: "דמיון חשוב יותר מידע, כי הידע מוגבל והדמיון חובק עולם", "חשיבה לוגית תיקח אותך מ-A ל-B, הדמיון ייקח אותך לכל מקום",
"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשייצרנו אותם".
והוא גם אמר: "שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה ייראה לך כשעה. שב ליד אישה יפה למשך שעה וזה ייראה לך כדקה. זו יחסות."

האם גם המציאות ואו הדמיון הם יחסיים ?

מסתבר שכן באופן יחסי, כי מה שאמיתי לאדם אחד, יראה דמיוני לאדם אחר, ומה שאינו מתקבל על דעתו של מישהו יתקבל כמובן מאליו במקום אחר. הרי גם מטוס, מחשב, רובוטים, נראו פעם כמו המצאה דמיונית, מדע בדיוני.
אז מה שבעצם אלברט איינשטיין טען הוא, שהדמיון מאפשר לכולנו לחיות באופן מאפשר יותר, מלא יותר, מתאים יותר ואם נאפשר לו לתפוס מקום בחיינו נוכל לחבוק את העולם, לפתור בעיות, לשנות את חיינו.

דמיון מודרך

כאשר אנחנו משתמשים בכלי הדמיון המודרך אנחנו מאפשרים לעצמנו לראות, לשמוע, להרגיש, ולפעמים גם להריח ולגעת במשאבים, יכולות, עוצמות, פתרונות שנדמה לנו שאינן ברגע זה בהישג ידנו.

היכולת שלנו לאפשר לעצמנו לדמיין באופן מודע מצבים בהם אנחנו רוצים להיות, מקומות אליהם אנחנו רוצים להגיע תאפשר למוח שלנו לחוות את עוצמת החוויה כאילו היא מתקיימת בכאן ובעכשיו.

והרי סיכמנו כבר שהמוח אינו יודע באמת להבדיל בין אמת לדמיון, ברגע שיש חוויה מבחינת המוח זה קורה. אז למה שלא נרתום את האינפורמציה הזאת לטובתנו ונאפשר לעצמנו לראות בעיני רוחנו שאנחנו פתרנו את הבעיה, התחברנו למשאבים והכוחות שלנו, השתמשנו ביצירתיות שלנו, השגנו את מה שביקשנו לעצמנו.

כאשר אנחנו עושים את זה אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות בדיוק במקום בו נבקש לעצמנו בכאן ובעכשיו. היכולת המוכחת שלנו לחוות עם כל חמשת החושים שלנו תאפשר למוח שלנו לחוות את החוויה כמציאות. זיכרון מציאותי מתווסף ויאפשר לנו לעשות בדיוק את אותו דבר פעם נוספת. הרי ברור לכולנו שאם כבר עשינו משהו פעם אחת אנחנו יכולים לעשות בדיוק אותו דבר שוב באותו מקום ואו להעביר את היכולת הזו למקומות נוספים בחיינו.

כך היכולת שלנו לדמיין תהפוך את המציאות שלנו למקום בו אנחנו מבקשים להיות בו.

וכדברי ג'ון לנון : "דמיין שאין גן עדן, זה קל אם תנסה. אין גיהינום תחתינו, רק רקיע מעלינו. דמיין את כל האנשים חיים בשביל היום. דמיין שאין ארצות, זה לא קשה לעשות. שום דבר להרוג או למות בשבילו ואין דתות. דמיין את כל האנשים חיים את החיים בשלום.
אתה יכול לומר שאני מדמיין, אבל אני לא היחיד, אני מקווה שיום אחד תצטרף אלינווהעולם יהיה אחד".

טראומה, ריפוי וחזרה לחיים

טראומה, ריפוי וחזרה לחיים

טראומה

ההחלטה שלי לעבור התמחות בריפוי מטראומה נעשתה לאחר שהבנתי במהלך לימודיי שהחוויה הטראומתית, הן הנפשית והן הגופנית, העשויה להיות חד-פעמית או חוזרת ונשנית, העלולה להתלוות לטראומה גופנית או להתקיים בזכות עצמה, פוגעת בעוצמה באופן מודע ולעיתים גם באופן לא מודע באיכות החיים, בהגשמת חלומות והשגת יעדים, בתפקוד, בתקשורת, בניהול מערכות יחסים, בחיים שלווים ומאושרים של הנפגע.
החוויה הטראומתית עלולה לשנות את חייו של הנפגע באופן מהותי ולמנוע ממנו חיבור למעגל החיים, כמו גם השתתפות מלאה בחייו הוא.

ההבנה שלי שניתן בעזרת מספר טכניקות עוצמתיות ובזמן קצר לעשות שינוי מהותי בחייהם של הסובלים מטראומה, לאפשר להם לחזור במלוא כוחותיהם ומשאביהם לתפקוד מלא, לתחושת ביטחון, אושר ושקט, כאשר הם מאפשרים לעצמם להיות מכוונים קדימה אל עבר השגת חלומותיהם וייעודם, הביאה אותי להתמחות בריפוי מטראומה.

הטראומה הנפשית נגרמת כאשר החווה אותה חש תחושת פחד עז, תחושת חוסר ישע לנוכח כוחות חזקים יותר, אובדן שליטה, סכנת הישרדות או הכחדה.
התגובה הטראומטית מופעלת כאשר הנפגע אינו יכול להלחם, לברוח, או שאין כל תועלת בכל פעולה שיעשה כיוון שאיבד כל תחושה של שליטה, קשר או משמעות בחייו.

טראומה יכולה להיווצר מסוגים שונים של אירועים, ביניהם: התעללות מינית/נפשית,
תאונות, מלחמה, אלימות, אונס, גילוי עריות, פעולות טרור.
כמו גם אובדן של אדם משמעותי, אובדן עבודה, רכוש, מחלות, הפלה, לידה קשה,
תקווה ועוד.

תופעות פוסט טראומטיות (PTSD) יכולות להופיע באופנים שונים כמו:
חרדות, דיכאון כרוני, ריקנות, כעס/ זעם בלתי נשלט, הכחשה, הפרעות שינה, קשיים בריכוז, דריכות ומתיחות. חוויה מחדש של האירוע הטראומטי באופן פיזי או נפשי, ממש כאילו הוא קורה שוב ושוב, כאשר דימויים, זיכרונות, רעשים וריחות שהיו בפועל בזמן התרחשות הטראומה שבים ותוקפים את הנפגע, תחושת חוסר ישע ותקווה, שינוי בתחושת הזמן, הימנעות או ניתוק מוחלט מרגשות, תחושת זרות וניתוק, חוסר הנאה מפעילויות והימנעות מהן. עייפות מתמשכת, קשיים ביחסים אינטימיים ובתקשורת אישית ובין אישית, בושה, אשמה, האשמה עצמית, תחושת בדידות, ועוד.

חשוב לציין בהקשר לתופעות המופיעות כאן, שלעיתים אנשים מדחיקים לחלוטין את חווית הטראומה ואינם זוכרים דבר, או אינם מגדירים/מודעים לחוויות מסוימות כחוויות טראומטיות. לכן במידה ומופיעות מספר תופעות הרשומות כאן במשך החיים ופוגעות במהלך התקין שלהם, ניתן לטפל בנושא גם ללא צורך בזיכרון ממשי.

ריפוי מטראומה

השלב הראשון בתהליך ריפוי הטראומה הוא הבנת הנפגע שרק הוא יכול לחולל את הריפוי וההחלמה בתוכו, מכיוון שבהתהוות הטראומה הוא נותק ממקור העוצמה, הכוח והמשאבים. רק השבתם לחייו והעצמתם תאפשר את תהליך הריפוי.
משערת שמי שחווה טראומה השולטת ומנהלת את חייו יקשה עליו להתחבר כרגע לאמירה מסוג זה, אולם חשוב להבין שרק ממקום בו הנפגע מחזיר לידיו את השליטה המחודשת בחייו, רק אז ניתן יהיה לעשות את השינוי.

העבודה עם נפגעי טראומה בעזרת הליכי ה-NLP מאפשרת הבנה שהם עשו את הדבר הנכון והמתאים ביותר ברגע הנתון, שהפעילות, המחשבות, או הרגשות שלהם אינם ההוויה שלהם כיוון שהינם זכים וטובים ללא דופי. שאין בתוכם אויבים פנימיים ומאחורי ההתנהגות/תגובות/תחושות שלהם הייתה להם כוונה חיובית בלבד עבור עצמם באותו רגע.

הריפוי מטראומה בעזרת הליכי ה-NLP מאפשרת שינוי ללא צורך בהצפה חוזרת ונשנית של הזיכרונות הישנים והכאב הרגשי הכרוך בהם.
בעזרת הליכי ה-NLP מגייסים ומנתבים את אותן אנרגיות עצומות שיצרו את הסימפטומים של הטראומה להשגת למידה, ריפוי ושליטה מחודשים בחיים.

לסיכום: דרך העבודה בעזרת טכניקות ה-NLP הייחודיות לריפוי מטראומה, ניתן לנקות את הזיכרונות הטראומטיים המודעים והלא מודעים. לגבש ולאחסן מחדש זיכרונות כך שיאוחסנו בצורה שונה מבעבר וישלפו בעתיד בצורתם החדשה באופן המתאים והמעצים ביותר, והקטנת הפער שבין המצוי לרצוי.
חשוב לציין ששינוי המפות המנטאליות בהכרח משנות גם מחשבות, רגשות והתנהגות ולכן משנות גם את מבנה החוויה.

בסיום העבודה המשותפת מקבל הנפגע חזרה גם את השליטה לחייו, בחייו.
כמו גם חיבור מחדש למרכז הפנימי, העצמת המשאבים והיכולות, והובלה אל בריאת עתיד משמעותי תוך חיזוק והעצמת משאבי הכוח, השליטה, האופטימיות והתקווה בחייו.

כמטפלת ב-NLP, דמיון מודרך, תרפיית קו הזמן ומתמחה בריפוי מטראומה, אימצתי לחיי את אחד הטקסטים המשמעותיים ביותר שאמר נלסון מנדלה, ציטוט שחשוב שכולנו נתלה מעל מיטתנו כדי שנוכל להזכיר אותו לעצמנו כל בוקר כשאנחנו פותחים את היום:

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו המפחידה אותנו יותר מכל.
אנו שואלים את עצמנו איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב ?
למען האמת, איזו זכות יש לך לא להיות ?
אין שום דבר נאור בלהצטמק, כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
ככל שניתן לברק שלנו להאיר, אנחנו מעניקים בלי מודע רשות לאחרים לעשות כמונו.
ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד." (נלסון מנדלה).