יום שני, 10 בדצמבר 2012
לחיות בצבעים - סדנת דמיון מודרך ומדיטציה - ינואר 2013
לחיות בצבעים - סדנת דמיון מודרך ומדיטציה - ינואר 2013
חמישה מפגשים חווייתיים בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
ימי שני בתל-אביב מ-14 בינואר 2013
לחיות בצבעים: סדנה בת חמישה מפגשים חווייתיים, המאפשרת יצירת קשר חדש בין המודע והלא-מודע, ורתימתם יחד להעצמה וחיזוק משאבים, רגיעה עמוקה, שינוי דפוסי חשיבה, שיפור התקשורת האישית והבינאישית, והשגת מטרות אישיות.
במפגשים נעשה שימוש בכלים שונים: דמיון מודרך, מדיטציות, NLP, תרפיית קו הזמן, קלפי מודעות, אורה-סומא ועוד.
דמיון מודרך - לחוות מציאות אחרת: בשנים האחרונות הוכיחו מחקרים מדעיים כי המוח האנושי מגיב באופן דומה לאירועים - בין אם התרחשו במציאות ובין אם בדמיון. כשנדמיין איך אנחנו רוצים לחיות, נאפשר לעצמנו להגיע ולממש את עצמנו באופן המתאים לנו ביותר.
באמצעות דמיון מודרך נשיג חיבור במלוא החושים אל החוויה, כמו גם מגע של כאן ועכשיו עם היכולות שלנו, כדי להפעילן וליישמן באופן טבעי בחיינו.
NLP - כלים לשינוי: מחקרים בתחום הנוירולוגיה גילו עד כמה מוחנו גמיש, ולכן מאפשר שינויים ועדכונים מהירים. בסדנה נקבל כלים פשוטים לעבודה בחיי היומיום - כדי להגביר גמישות מחשבתית, רגשית והתנהגותית, יכולת בחירה וחיבור למשאבים הפנימיים.
מדיטציה - שקט ועוצמה: דמיון מודרך ומדיטציה הם כלים יעילים ביותר להשגת רגיעה, ריפוי, העצמה והתחדשות. במהלך המפגשים נחווה דמיון מודרך ומדיטציה מסוגים שונים, ונכיר את השקט והעוצמה שבנו - כדי לחיות בצבעים.
מנחי הסדנה:
אסנת בוקופצר וירון קולטון - מנחים ומטפלים בכירים בדמיון מודרך ו-NLP.
לאתרים האישיים: www.nlptherapy.co.il www.kolton.co.il
מתוך תגובות משתתפי סדנאות קודמות:
"הסדנה היתה מדהימה... למדתי המון דברים על התת-מודע, על הנפש שלי, על רגשות וכיצד מתמודדים איתם במהלך היומיום. הסדנה לימדה אותי להסתכל אחרת עלינו, כבני-אדם, על החוויות והרגעים שאנחנו עוברים בחיים. המודעות העצמית שלי גדלה, וזה נתן לי ביטחון, הרגשה טובה והסתכלות אחרת על דברים מסוימים. אני מודה לכם מאוד ומקווה להמשיך איתכם". משתתפת"חוויה מרגיעה... חיפוש אל התת-מודע, אל השלווה ואל הנסתר... למידה של רוגע וחשיבה חיובית... ריחוף מהמציאות אל השלווה... רוגע מהשאון של החיים". משתתף
"נהניתי מההנחיה בזוג, שהביאה שני קולות דומים אך שונים, שהשלימו זה את זה בהרמוניה ובתיאום. רכשתי כלים נוספים משיטת ה-NLP והדמיון המודרך. חשתי נוחות רבה להביא את עצמי בקרב חברי הקבוצה, וניתנה לי הזכות להתחבר לתחושות ולחוויות, שנדמה היה שהתרחקתי מהן. המון תודה!" משתתפת
סדנת לחיות בצבעים תתקיים בתל-אביב
בימי שני מ-20:30 עד 22:30 החל ב-14 בינואר 2013.
מחיר הסדנה (חמישה מפגשים): 600 שקל.
ההרשמה מראש, אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה:אסנת בוקופצר - 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון - 054-7321806 yaron@kolton.co.il
יום ראשון, 21 באוקטובר 2012
טיפול בדמיון מודרך ו-NLP - שאלות ותשובות
טיפול בדמיון מודרך ו-NLP – שאלות ותשובות
במהלך שנות עבודתי כמטפלת בדמיון מודרך ו-NLP, מצאתי שחלק מהשאלות הראשונות הנשאלות על-ידי אנשים המבקשים להגיע לטיפול זהות פעמים רבות.
השאלות הינן חשובות ומשמעותיות, והתשובות עליהן נותנות מענה ומאפשרות להיכנס למצב של מודעות, תהליך, החלטה או מבט פנימה מתוך שקט וביטחון.
אספתי כאן חלק מהשאלות, שעליהן חשבתי שכדאי לתת מענה ראשוני שיאפשר לעשות סדר.
שאלה: מהו טיפול בדמיון מודרך ו-NLP?
תשובה: הטיפול ב-NLP ודמיון מודרך מאפשר לכל אדם להשיג גמישות מחשבתית והתנהגותית בזמן קצר, תוך שילוב של שיחה והליכים קוגניטיביים שונים שמטרתם להביא לשינוי של רגשות, מחשבות, תבניות, אמונות מגבילות או התנהגות - כמו גם שחרור מטראומות, פוביות, חרדות, תלות ועוד.
התהליכים במהלך הטיפול בכלי ה-NLP והדמיון מודרך משלבים נוירולוגיה, בלשנות ומדעי ההתנהגות ורותמים את תת-המודע להשגת השינוי הרצוי.
אחד הכלים המשמעותיים שבהם משתמשים בעבודת הטיפול הינו דמיון מודרך, מתוך הנחת היסוד שהוכחה במחקרים מדעיים שנעשו במהלך העשור האחרון, שהמוח האנושי מגיב באופן דומה לאירועים - בין אם התרחשו במציאות ובין אם בדמיון. כך לדוגמה, כשנדמיין איך אנחנו רוצים לחיות, נאפשר לעצמנו להגיע ולממש באופן הנכון לנו ביותר, תוך שאנו מאפשרים בעצמנו לעשות בתוכנו ומסביבנו את השינויים המתאימים.
שאלה: באילו תחומים ניתן לטפל בעזרת דמיון מודרך ו-NLP?תשובה: הטיפול מאפשר העצמה ושיפור איכות החיים, כמו גם שינוי משמעותי בתחומים נקודתיים, אישיים או מקצועיים: הגשמה עצמית, חיזוק הדימוי העצמי, שחרור מטראומות בתחומים שונים, חרדות, פוביות, אובססיות, תלות, התמכרות, שחרור מתבניות, התנהגויות, אמונות ודפוסים מגבילים.
הטיפול ב-NLP ודמיון מודרך מאפשר שחרור מתקיעות בכל התחומים, שיפור התקשורת האישית והבינאישית, מציאת ושיפור זוגיות, פוריות, הריון, העצמה אישית, בריאות (מיגרנות, אלרגיות, מחלות קשות) והגשמת יעדים ומטרות.
שאלה: למי מתאים הטיפול בדמיון מודרך ו-NLP?תשובה: לכולם. הטיפול מתאים הן למבוגרים והן לילדים ובני נוער.
שאלה: מה יקרה אם יעלה במהלך הטיפול משהו שלא אוכל להתמודד איתו?תשובה: אחד מתפקידיו המשמעותיים והחשובים של תת-המודע הוא לשמור על בריאות נפשנו. לעולם לא יעלה דבר שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתו. תת-המודע בנוי כך שהוא מאפשר אך ורק לנושאים שאנחנו מסוגלים לעכל, להפנים ולהתמודד איתם לעלות ולצאת.
חוויות, זיכרונות, טראומות, רגשות וכדומה שאיננו מסוגלים להכיל או להתמודד איתם, לא יעלו, אלא יישארו חבויים עד הרגע שבו תהיה לנו היכולת להתמודד איתם ולאפשר להם להפוך למשאבים ולנקודות חוזק בחיינו.
שאלה: טיפולים שונים לוקחים לעתים זמן רב, והבנתי שהטיפול בדמיון מודרך ו-NLP הינו תהליך קצר מועד. לכמה מפגשים אזדקק?תשובה: התשובה על כך אינה חד-משמעית, כיוון שלכל אחד יש הקצב שלו. כמו כן חשובה המטרה שאיתה מגיעים לטיפול. בנושאים נקודתיים שבהם רוצים לטפל, כמו פוביה, חרדה וכדומה, משך הטיפול יכול להיות קצר יחסית, כיוון שהעבודה עם הליכי דמיון מודרך ו-NLP היא ממוקדת מטרה ומאפשרת שחרור מהיר.
אם מגיעים לטיפול לאחר טראומה כזו או אחרת - תלוי כמה שנים מסתובבים עם הטראומה ובאילו תחומים היא משפיעה בחיי היומיום. גם כאן הטיפול יכול להיות קצר מועד, אך במקרים אלה לעתים יש צורך לטפל גם בנקודות המשיקות בחיים, ומתוך הדינמיקה יתבצע התהליך.
אם מטופל רוצה לעשות שינויים בחייו, כמו זוגיות, שינוי מקצועי, שינוי אישי, שינוי תבניות או התנהגויות שאינן מתאימות לחייו הנוכחיים, התהליך תלוי ביכולותיו ובאמונתו של המטופל, באחריות שהוא לוקח על התהליך ובעבודה שהוא עושה תוך כדי המפגשים וביניהם.
אוסיף ואציין שאני סומכת לגמרי על מי שמגיע לטיפול שיש לו ובו כל היכולות והמשאבים לעשות את העבודה, כמו גם לדעת בעצמו האם התהליך והמטפל מתאימים לו, האם הוא מרגיש וחווה את העבודה, התהליך והשינוי בכאן ועכשיו. הוא זה שיודע האם הוא מרגיש בשינויים בחייו, בדרך, והאם השיג את מטרתו.
שאלה: האם טיפול בדמיון מודרך ו-NLP תמיד מצליח?תשובה: זו שאלה "טריקית", כיוון שהתשובה עליה תלויה בגורמים שונים, וביניהם הכימיה בין המטופל למטפל, ושוב האחריות שהמטופל לוקח בחייו ועל חייו, וכמובן על תהליך העבודה שיאפשר את השינוי המבוקש.
יש משמעות גדולה גם לרצונו ולמחויבותו של המטופל לעבור תהליך של שינוי בנקודה זו בחייו. לדוגמה, האם המטופל הוא זה שהחליט להגיע לטיפול כי הוא מרגיש שטיפול בשלב זה של חייו משמעותי להמשך הדרך שהוא מבקש לעצמו - או שנשלח על-ידי מישהו אחר, כמו בן-זוג, הורה, חבר או בוס, ומרגיש ש"מכריחים" אותו לעשות זאת אף-על-פי שהוא עצמו אינו חושב שיש לו צורך בכך.
לסיכום: הדבר המשמעותי ביותר בעיניי הוא העובדה שאנחנו אלה הבוחרים להיכנס לתהליך של עבודה ושינוי, ולוקחים עליהם אחריות. מתוך כך תמיד יהיה שינוי: גם אם זו רק התחלה של שינוי, גם אם אלה רק מודעות והתבוננות ממקום אחר על המצב הקיים - תנועה חדשה נוצרת, ומתוך כך נאפשר לשינויים לקרות.
מנקודת מבט זו ניתן להתבונן על כל תהליך נבחר כהצלחה.
יום חמישי, 20 בספטמבר 2012
סתיו בצבעים - סדנת דמיון מודרך ומדיטציה - אוקטובר 2012
סתיו בצבעים - סדנת דמיון מודרך ומדיטציה - אוקטובר 2012
סדנת הסתיו של "לחיות בצבעים" - חמישה מפגשים חווייתיים
בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
ימי רביעי בתל-אביב מ-17 באוקטובר 2012
לחיות בצבעים: סדנה בת חמישה מפגשים חווייתיים, המאפשרת יצירת קשר חדש בין המודע והלא-מודע, ורתימתם יחד להעצמה וחיזוק משאבים, רגיעה עמוקה, שינוי דפוסי חשיבה, שיפור התקשורת האישית והבינאישית, והשגת מטרות אישיות.
במפגשים נעשה שימוש בכלים שונים: דמיון מודרך, מדיטציות, NLP, תרפיית קו הזמן, קלפי מודעות, אורה-סומא ועוד.
דמיון מודרך - לחוות מציאות אחרת: בשנים האחרונות הוכיחו מחקרים מדעיים כי המוח האנושי מגיב באופן דומה לאירועים - בין אם התרחשו במציאות ובין אם בדמיון. כשנדמיין איך אנחנו רוצים לחיות, נאפשר לעצמנו להגיע ולממש את עצמנו באופן המתאים לנו ביותר.
באמצעות דמיון מודרך נשיג חיבור במלוא החושים אל החוויה, כמו גם מגע של כאן ועכשיו עם היכולות שלנו, כדי להפעילן וליישמן באופן טבעי בחיינו.
NLP - כלים לשינוי: מחקרים בתחום הנוירולוגיה גילו עד כמה מוחנו גמיש, ולכן מאפשר שינויים ועדכונים מהירים. בסדנה נקבל כלים פשוטים לעבודה בחיי היומיום - כדי להגביר גמישות מחשבתית, רגשית והתנהגותית, יכולת בחירה וחיבור למשאבים הפנימיים.
מדיטציה - שקט ועוצמה: דמיון מודרך ומדיטציה הם כלים יעילים ביותר להשגת רגיעה, ריפוי, העצמה והתחדשות. במהלך המפגשים נחווה דמיון מודרך ומדיטציה מסוגים שונים, ונכיר את השקט והעוצמה שבנו - כדי לחיות בצבעים.
מנחי הסדנה:
אסנת בוקופצר וירון קולטון - מנחים ומטפלים בכירים בדמיון מודרך ו-NLP.
לאתרים האישיים: www.nlptherapy.co.il www.kolton.co.il
מתוך תגובות משתתפי סדנאות קודמות:
"הסדנה היתה מדהימה... למדתי המון דברים על התת-מודע, על הנפש שלי, על רגשות וכיצד מתמודדים איתם במהלך היומיום. הסדנה לימדה אותי להסתכל אחרת עלינו, כבני-אדם, על החוויות והרגעים שאנחנו עוברים בחיים. המודעות העצמית שלי גדלה, וזה נתן לי ביטחון, הרגשה טובה והסתכלות אחרת על דברים מסוימים. אני מודה לכם מאוד ומקווה להמשיך איתכם". משתתפת
"חוויה מרגיעה... חיפוש אל התת-מודע, אל השלווה ואל הנסתר... למידה של רוגע וחשיבה חיובית... ריחוף מהמציאות אל השלווה... רוגע מהשאון של החיים". משתתף
"נהניתי מההנחיה בזוג, שהביאה שני קולות דומים אך שונים, שהשלימו זה את זה בהרמוניה ובתיאום. רכשתי כלים נוספים משיטת ה-NLP והדמיון המודרך.
חשתי נוחות רבה 'להביא את עצמי' בקרב חברי הקבוצה, וניתנה לי הזכות להתחבר לתחושות ולחוויות, שנדמה היה שהתרחקתי מהן. המון תודה!" משתתפת
סדנת הסתיו של "לחיות בצבעים" תתקיים בתל-אביב
בימי רביעי מ-20:30 עד 22:30 החל ב-17 באוקטובר 2012.
מחיר הסדנה (חמישה מפגשים): 600 שקל.
ההרשמה מראש, אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה:
אסנת בוקופצר - 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון - 054-7321806 yaron@kolton.co.il
יום שני, 17 בספטמבר 2012
יום ראשון, 16 בספטמבר 2012
יום שבת, 8 בספטמבר 2012
לחיות במודעות
לחיות במודעות
"המציאות הינה סך כל חלקי המודעות כפי שאנו חווים אותם בכאן ועכשיו" (פרלס, 1969)
בשפה העברית משמעות המילה מודעות היא ערנות, פתיחות ותשומת לב למשהו, ידיעה ברורה, הכרה והבנה באופן עמוק לנושא, תחושה, הרגשה או הבנה.משמעות המילה תודעה היא מכלול המושגים, התחושות והמחשבות שבעזרתם האדם נעשה מודע לעצמו ולעולם הסובב אותו.
מתוך כך, התודעה שלנו תמיד תהיה רחבה יותר, אבל מודעות תתקיים רק ברגע הנוכחי.
בתרפיית הגשטלט מודעות היא אחת מאבני היסוד, היא מזמינה נוכחות מלאה בכאן ועכשיו, נוכחות מלאה של גוף ונפש המתייחסת ליכולת שבנו לפגוש ולהכיר בצרכים שלנו.
מודעות מתרחשת כאשר מעבר לכל הקולות, הסימנים, הרגשות ותחושות הגוף המתחוללים בתוכנו ומסביבנו בכל רגע נתון, משהו עולה ותופס את תשומת הלב שלנו. התחושה בהדרגה תיעשה ברורה, תקבל צורה, ואנחנו נוכל להתייחס אליה, להיות מודעים לה.
פריץ פרלס, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט שיצר את "תרפיית הגשטלט", מציין שמודעות נעשית דרך התכוונות או הקשבה למה שנמצא במיקוד, במרכז תשומת הלב. דמות.
מה שאינו נמצא בפוקוס באותו רגע נשאר ברקע.
בנוסף, מודעות היא תהליך המזמין ומאפשר לנו לנקוט פעולה, שלאחריה יש סיכוי שנשיג או נקבל את מה שאנו זקוקים לו באותו רגע.
כאשר נקבל מספיק ממה שאנחנו צריכים - לדוגמה אנחנו מפהקים, אחר-כך מרגישים את הגוף המותש, תחושה שאין לנו כוח לעשות כלום, ואז הבנה שאנחנו עייפים, שתביא לפעולה, נבחר ללכת לישון, וכשנקום נרגיש מסופקים וערניים - בסופו של התהליך הרצון המקורי ייעלם מן המודעות, הגשטלט (תבנית) ייסגר, רק כדי להיות מלווה במודעות למשהו אחר.
מודעות היא אם כן מצב תודעתי, אשר מתפתח באופן ספונטני כאשר תשומת הלב של האורגניזם מתמקדת באזור מסוים בסביבת גבולות הקונטקט שלו.
ניתן להגדיר מודעות גם כקשר עם הקיום האישי, בזמן שאנחנו ערניים למתרחש ונמצאים במגע מלא עם האירועים המשמעותיים לנו בשילוב כל החושים, הרגשות, המחשבות והאנרגיה.
כפי שמציין פרלס בספרו "מילה במילה": "המודעות כשלעצמה - על ידיה ולעצמה יש בה כדי לרפא. זאת מדוע? משום שפלוני המודע לעצמו ללא סייג קונה לו מודעות לוויסות העצמי האורגניזמי הזה, ואז הוא יכול להניח לו, לאורגניזם, שייטול את העניינים לידיו ללא התערבות, ללא שיבוש" (עמ' 23).
"למודעות לעולם תוכן משלה. האדם לעולם מודע למשהו" (פרלס, עמ' 18)
פרלס יצר משוואה האומרת: "עכשיו = חוויה = מודעות = מציאות".המודעות היחידה היא כאן ועכשיו. בין אם נעסוק בעבר (זיכרונות) או בעתיד (ציפייה), אירועי העבר והעתיד יהפכו להווה כאשר הם מפעילים או משפיעים על תהליכים וחוויות נוכחיים.
כך, לפי תיאוריית הגשטלט אירוע או חוויה, באשר הם, מתרחשים רק בהווה - כיוון שהעבר הינו זיכרון ואת העתיד אפשר לצפות, אבל ההתנסות עצמה, התחושה, הרגש או המחשבה שתעלה, אותה נחווה במישרין ונהיה מודעים לכל מרכיביה - היא זו המתרחשת אך ורק בהווה.
לכן כאשר נהיה מודעים לדרך הפעולה שלנו בהווה, ובכלל זה למצבים של חוסר איזון הפוגעים באיכות חיינו (כמו חרדה, דיכאון, אובססיה, היסטריה, מצבי לחץ, מצוקה ועוד), נוכל לפתח מודעות לצרכים שלנו, לקבל אחריות למעשינו ולהחזיר את הבחירה לחיינו.
זאת מכיוון שכאשר אנחנו מודעים באופן מלא להווה, נוכל להתמודד עם מצבים ביעילות ברגע שיתרחשו, תוך ויתור על הרגלים ישנים שאינם משרתים אותנו עוד.
ארבעה אספקטים - שלושה אזורים
בתרפיית הגשטלט מציינים ארבעה אספקטים של החוויה האנושית שבהם אפשר לכוון את פוקוס המודעות: מודעות לתחושות ולפעולות, מודעות לרגשות, מודעות לרצונות, ומודעות להערכה ולערכים. ארבעת האספקטים האלה נמצאים בשלושה אזורים:אזור פנימי - מודעות לגוף, לתחושות הגופניות, להערכה ולרגשות.
אזור חיצוני - מודעות בעזרת חמשת החושים, דיבור ותנועה.
אזור ביניים - מודעות לעולמנו הפנימי, מחשבות, פנטזיות ודמיון.
"המודעות חופפת, אם אפשר לומר כך, שלושה רבדים או שלושה אזורים: מודעות האדם לעצמו (אל העצמי), המודעות לעולם, והמודעות לדברים שבין שני אלה - לאותו אזור ביניים של דמיון המניא את האדם מהקים מגעים - עם עצמו ועם העולם" (שם, עמ' 53).
ככל שנהיה מודעים יותר למרכיבי החוויה המתרחשת בהווה (צורה, צבע, טמפרטורה, תחושה גופנית, מיקום, נשימה, המרכיבים הרגשיים והקוגניטיביים, מחשבות, פנטזיות ועוד), תוך הפעלת שלושת האזורים, נוכל לחוות אותה במלואה - כפי שפרלס מציין, "לאבד את הראש ולחזור אל החושים", ומתוך כך להשפיע ולשנות אותה במידת הצורך, כמו גם פשוט להיות ולחוות את החיים במלוא עוצמתם בכל רגע נתון.
אם כן, היכולת לפתח מודעות הינה מרכזית ומשמעותית בתרפיית הגשטלט. היא מאפשרת לנו דרכים ופתרונות מעשיים לארגון מחדש, לשינוי דפוסי התקשורת והקונטקט שלנו עם עצמנו והסובב אותנו, ולסגירת תבניות. אלה יהפכו למספקים ומשמעותיים תוך שליטה והשפעה על חיינו הנוכחיים.
כפי שמציין פרלס בספרו "מילה במילה": "הדבר שאנו חותרים אפוא לקראתו בתרפיה הריהו לשוב ולנכס, לשוב ולחלץ צעד-צעד את חלקיה המוכחשים, המנוכרים של האישיות, עד שמתחזק הפציינט כדי יכולת לסייע בעצמו לגדילתו, כדי למידה להבין היכן מצויים החללים שבאישיותו ותסמיני החללים האלה ומה הם" (עמ' 42).
פרלס מוסיף כי פרויד גילה שתהליכים רבים מתרחשים בדמיוננו, כמו גם מחשבות או דעות קדומות, והם אלה המונעים מאיתנו פעמים רבות להגיע לקונטקט מלא עם אדם מסוים. לדברי פרלס, פרויד אמנם ראה נכונה את העובדה שחשוב לסלק את אזור הביניים הזה, אבל בעצם לא נתן מענה לשאלה איך יכולים אנו לפעול על מנת לשוב וליצור מגע. "אם ברצוננו להפוך את האדם לשלם, עלינו להקדים ולהבין אילו מבין חלקי אישיותו אינם אלא דמיון ואי-רציונאליות, וכן עלינו לגלות היכן הוא מקיים מגעים ועם מה הוא מקיים אותם" (שם, עמ' 54).
בנוסף מציין פרלס שמודעות הינה סובייקטיבית, ולכן לא ייתכן שנהיה מודעים לדברים שהאחר מודע להם, בדיוק כמו שהאחר לעולם לא יהיה מודע לחוויה הסובייקטיבית שלי: "למודעות לעולם תוכן משלה" (שם, עמ' 18).
לסיכום: כשאנו מודעים, לא נוכל לאבד את עצמנו. המודעות עצמה נותנת תחושה של ריחוק מן הזיכרון ואת ההזדמנות לנסח מחדש את החוויה / תחושה / רגש / מחשבה בשילוב מה שמתגלה בתוכנו ומחוץ לנו בנסיבות הנוכחיות.
כשאנו מודעים, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, איך אנחנו עושים את זה, אילו חלופות יש לנו, ומבינים שתמיד אנו אלה הבוחרים ואחראים להיות כפי שאנחנו.
"אלוהים! כמה הכול מוזר היום! מעניין אם החליפו אותי בלילה? רגע, אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים? אה, זאת החידה הגדולה!"
(לואיס קרול - "עליסה בארץ הפלאות")
יום שבת, 25 באוגוסט 2012
חושים, דמיון מודרך ו - NLP
חושים, דמיון מודרך ו –NLP
על החושים
החיים שלנו מנוהלים על ידי חמישה חושים - ראיה, שמיעה, חישה, טעם וריח.הם אלה המנווטים את האינפורמציה מהחוץ פנימה. אלה מתגי ההפעלה שלנו.
אלה המעבירים את המידע מהסביבה החיצונית ומאפשרים לנו לקלוט ולפרש את המציאות הסובייקטיבית שלנו.
לכל אחד מאיתנו יש לפחות חוש משמעותי אחד, דומיננטי יותר משאר החושים, חוש המשפיע באופן משמעותי יותר , שמפעיל את הרגש שלנו, את האינפורמציה שאנחנו מקבלים.
רובנו רואים אבל כאשר חוש השמיעה הוא דווקא החוש הדומיננטי שלנו מה שיפעיל אותנו, את התחושות, הרגשות שלנו, יכול להיות למשל קולו של אדם הנמצא מולנו, האינטונציה, גובה הקול או משפטים דומים שנחרטו בזיכרוננו בעבר שנאמרו גם על ידי אנשים משמעותיים אחרים בחיינו ומנהלים את הבחירות בחיינו.
כאשר חוש הראיה הוא החוש הדומיננטי, מראהו של אדם הדומה לאדם אהוב או פחות, תמונת נוף של מקום המעלה בנו זיכרונות טובים או פחות, יפעיל את התחושות שלנו.
כאשר חוש הריח או הטעם דומיננטיים יספיק משב ריח מסוים, או טעמו של מאכל ומייד נוצף בזיכרונות מימים אחרים ואלה ישפיעו על מצב רוחנו לטוב או לרע.
גם לעוצמת התדר של החושים ולרגישות שלהם עלינו יש השפעה עצומה, פעמים רבות מבלי שאנחנו ערים לכך.
לכן עוצמת התדר או הדמיון שלו לתדר שאנו כבר מכירים היא זו שתגרום לנו לפתח תחושות לגבי האדם העומד מולנו לעיתים מבלי שנכיר אותו כלל, וכך נפתח פעמים רבות תחושות מוקדמות לגבי אנשים, או מקומות מסוימים, מבלי שאנחנו יודעים מה הפעיל את התחושה הזו. היא זו שתגרום לנו להרגיש ולהתנהל מבלי שנהייה מודעים ואז גם לא תהייה לנו שליטה על כך.
פעמים רבות חושים שבעבר היו פחות פעילים יהפכו למשמעותיים יותר במצבים מסוימים, לדוגמא: הורה טרי, חוש השמיעה שלו ישנה את התדר כדי להיות ערני לקולות או לתנועה של הרך הנולד, לפתע הוא יהיה מודע לקולות או תנועות הכי חלשות של הילד גם מחדר אחר, כך חוש השמיעה הופך דומיננטי כדי לאפשר שמירה מלאה.
לעומת זאת כאשר אנחנו נמצאים זמן רב במקום מסוים, מריחים ריח מסוים באופן קבוע, רואים דברים קבועים, שומעים טועמים או מרגישים, נוצרת דווקא הקהיה.
מנגנון ההישרדות שלנו דואג להפוך לאוטומט גירויי רקע מונוטוניים שאינם מספקים אינפורמציה משמעותית, וכך אנו יכולים לאבד אינפורמציות שונות או תחושות לגבי מצבים מסוימים.
במקביל, ישנם אנשים שפעמים רבות נגדיר אותם בעלי חושים מחודדים, לעיתים בגלל שחוש אחד שלהם פחות מפותח ואז חוש אחר מפצה אותם כדי ליצור איזון, אם נלך לדוגמא קיצונית בדרך כלל עיוורים מפתחים חוש שמיעה רחב יותר מאשר אנשים רואים.
אך יש מקרים בהם אנשים מרגישים אי נוחות או מופרעים מעוצמת החוש שלהם.
אנשים הרגישים לגובה קול מסוים או לריחות מסוימים הגורמים להם להרגיש מוצפים, מוטרדים, מופרעים, רגישים לעיתים עד כדי כאב מעוצמת החוש.
תגובות יתר לחושים נקראות גם הגנות סנסוריות או רגישות חושית והם נגרמים כאשר מגיבים למידע הנקלט בחושים כאילו הוא מידע המתריע על "סכנה".
שינוי והעצמה בעזרת דמיון מודרך ו - NLP
כאשר יש בידינו את האינפורמציה הזאת ואנחנו מודעים לה נוכל גם להרחיב את קשת ההזדמנויות שלנו, להעצים את עוצמת החוויה שלנו, להתחבר ליכולות ולמשאבים שלנו וללמוד כיצד נוכל לרתום את החושים באופן מודע לטובתנו.
לשם כך נוכל להשתמש בהליכי דמיון מודרך ו –NLP ובעזרתם לשלוט בעוצמת החושים שלנו.
לדוגמא כאשר אנחנו רוצים להשיג משהו משמעותי לחיינו נוכל להעלות בעיני רוחנו רגע או זיכרון שבו השגנו משהו שמאד רצינו. כאשר אנחנו מתחברים לזיכרון או לרגע, נאפשר לעצמנו לחוות אותו כאילו הוא קורה כאן ועכשיו, נראה בפרטים את הרגע הזה ונעצים את צבעי הזיכרון, נעשיר אותו באינפורמציות, נשמע את הקולות או המילים שנאמרו באותו רגע ואז נגביר את עוצמת הווליום בראשינו, נחווה את התחושות שהרגשנו באותו רגע ונעצים הכול אפילו עוד יותר כאשר אנחנו מתחברים לחוויה באופן מלא בשילוב כל חושינו.
היכולת שלנו להפוך את הרגע או הזיכרון למשהו חי, עשיר ומשמעותי תאפשר לנו לגלות גם את היכולות והמשאבים בהם השתמשנו באותו רגע, תחבר אותנו חזרה לחוויה ומתוך כך תאפשר לנו למצוא בעצמנו את היכולות והעוצמות שלנו כדי להשיג לעצמנו את מה שאנחנו רוצים.
דוגמא נוספת, אם נרצה לאפשר לעצמנו לחוות רוגע ושקט נוכל לעשות זאת כאשר נתחבר למקום, או לזיכרון בו חווינו בדיוק את הרוגע והשקט שאנחנו מבקשים, גם כאן ברגע שנחזק את הצבעים, נחדד את התמונה, נקרב אותה אלינו כדי שנוכל לחוות אותה בעוצמתה, נגדיל אותה, נאפשר לעצמנו חיבור מדויק לאותו רגע או מקום כך נקבל בתוכנו בדיוק את מה שאנחנו מבקשים.
לעומת זאת, אם אנחנו דווקא רוצים להרחיק מעצמנו זיכרון או חוויה המשפיעים עלינו, מפירים את שלוותינו, מונעים מאיתנו להשיג דברים, נוכל לעשות פעולה הפוכה ובעזרת השימוש בחושים נרחיק מאיתנו את התמונה או הזיכרון למרחק, נקטין, נהפוך את צבעיו לשחור לבן, ננמיך את עוצמת הווליום, נשתיק אותו לגמרי, או נשנה אותו לקול שיצחיק אותנו.
פעולות אלה מאפשרות להחליש את עוצמת החוויה, להרחיק אותה מאיתנו ומכאן לשנות את האופן בו היא משפיעה עלינו.
וכך כאשר אתם משתמשים בכלי הדמיון המודרך ו - NLP אתם מוזמנים להשתמש בכל החושים שלכם, לראות בעיני רוחכם את האקולייזר הפנימי שלכם, כזה עם מתגים, ולכם יש את השליטה המלאה על מתגים אלה, בעזרתם פשוט תעלו או תורידו את המתגים בדיוק לגובה שיאפשר לכם להמשיך בחייכם באופן הנכון והמתאים לכם ביותר.
יום חמישי, 26 ביולי 2012
גשטלט - גבולות הקונטקט
גשטלט - גבולות הקונטקט
בראשית היה קונטקט
התורה. ספר "בראשית". הפרק הראשון מציב את גבולות הקונטקט הראשונים."בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"(בראשית א').
"וירא אלוקים כי טוב" (שם).
"ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה" (שם).
אלוקים יוצר את גבולות הקונטקט. בין מים למים, בין מים ליבשה, בוקר לערב,
חיות - במים, באוויר וביבשה. ששת ימי השבוע ושבת. עץ הדעת טוב - ורע.
בראשית היו גבולות הקונטקט הוויה אחת, אשר כל אחד מהחלקים בה מאפשר להגדיר ולשקף את השלם.
"בכך אנו מגיעים אל נפתולי היסוד שלנו, הלא הם: לכל יחיד לכל צמח, לכל בעל חיים רק מטרה אחת שהוקנתה לו מלידה – להגשים את עצמו כפי שהוא. הוורד הוא ורד הוא ורד. הוורד אינו שוקד להגשים את עצמו בתור קנגורו, והפיל לא ישקוד להגשים את עצמו בתור ציפור. בטבע להוציא את האדם – המערוכת (קונסטיטוציה) הבריאות והגדילה-בכוח, הם כולם דבר- מה מאוחד" (פרלס, "מילה במילה", עמ' 35).
גבולות הקונטקט בין לבין מאפשרים את ההגדרה. את הקיום. היחד ומה שביניהם.
הפרדוקס של נפרדות ואיחוד, שאותם ניתן לחוות באופן זמני.
"ויאמר אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב').
"ויבן אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה ויבאה אל האדם ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לקחה זאת" (שם).
כדי שנוכל להיות בקונטקט בריא חשובה הסימביוזה הראשונית, בלעדיה אי-אפשר להיות נפרד. כפי שמציינים מרים ואירווינג פולסטר, כדי להיות נפרד אני צריך להיות קודם מאוד מחובר.
ובתורה, אלוקים בורא את העולם. הוא מבדיל, יוצר גבולות, סוגים, מינים, למעלה, למטה, חושך, אור, זכר, נקבה. איש ואישה.
בין טוב ובין רע מי ישער את ההבדל (לאו צה, ספר הטאו, עמ' 20)
אלוקים יוצר הכול במילה: "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור" (בראשית א').
וקובע גם לאדם את גבולות הקונטקט בצו המילים: "ויצו אלוקים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב').
אלוקים קובע חוקים וגבולות. מבחינתו אין עליהם עוררין. בשלב זה לאדם ואשתו אין שום מסוגלות להבין את ההבדלים בין טוב ורע, זה מחוץ לטווח ההשפעה שלהם.
אדם ואשתו עירומים. אינם מתביישים. עדיין לא מודעים לחוויית הנפרדות שלהם, לגבולות הקונטקט שביניהם, לזהות עצמית. הם נמצאים בהתמזגות עד כדי איבוד תחושת הנפרדות. אין הם יודעים את עצמם ולפיכך גם את האחר. החוויה שלהם היא חוויה בראשיתית, ינקותית. ההורה/האם הבוראת, שבמקרה זה היא אלוקית, מספקת את כל צורכיהם.
כך שבשלב זה תחושת העצמי שלהם ותחושת האחר עדיין לא התפתחה.
אספקת כל צורכיהם מאפשרת להם להיות בגן עדן, הם אינם מסוגלים לשלוט במה שטוב או רע בסביבתם או להרגיש אחראיים לגביו.
פריצת הגבולות
הקשר הראשון שנוצר מחוץ לקונטקט שבין אדם, אשתו ואלוקים, הוא בין האישה לנחש.קונטקט זה מאפשר תחילתה של פריצת גבולות שנקבעו מראש על-ידי סמכות עליונה.
וברגע הזה גם נוצרת המודעות, הרגע הראשוני שהאישה חווה שיש הבדל בין עץ הדעת לשאר העצים - "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל..." (בראשית ג') - מאפשר לנחש לשתף את האישה בעובדה שאלוקים יודע שברגע שיאכלו ממנו ייפקחו עיניהם והם יהיו כאלוקים יודעי טוב ורע.
ויניקוט מציין במאמרו "התיאוריה של יחסי הורה - תינוק" (1960) את מסעו של התינוק מתלות מוחלטת, דרך תלות יחסית לעצמאות. התלות המוחלטת מאופיינת בהעדר מודעות. רק בשלב מתקדם יותר, שאותו מכנה ויניקוט 'שלב התלות היחסית', התינוק מתחיל להיות מודע לתלות באמו. ועוד מציין ויניקוט במאמרו "מתלות לקראת עצמאות בהתפתחות היחיד" (1963) שהתפתחות נוספת אצל התינוק היא 'ההזדהות' שבה הוא רוצה להיות כמו אמו - 'להיכנס לנעליה'. התהליך הטבעי הזה של הרצון להידמות ל... מאפשר הקלה בתלות.
מתוך זה מגיעה ההתפתחות המלאה של ההבנה בדבר קיומה הנפרד והאישי של האם.
זה השלב שבו מתאפשר לאישה להבין שיש גבולות, משמעות מותר ואסור, המעבר ממצב של אי-ידיעה למצב של ידיעה - ומתוך כך לראות דברים מנקודת מבט חדשה, אחרת:
"וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל..." (בראשית ג'). לחוות רצון להזדהות עם הבורא: "והייתם כאלוקים..." (שם), דעה עצמאית ורצון משל עצמה.
האישה מחליטה להסתכן, לאכול. היא מבינה שהיא עלולה להפסיד, אבל היא גם עשויה לזכות, ונותנת גם לאדם לאכול. הוא אוכל מבלי לשאול שאלות או לומר דבר.
"ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם..." (שם).
פולסטר מציין שז'אן פיאג'ה, מחשובי חוקרי הפסיכולוגיה ההתפתחותית, אמר שכל פעם שאנחנו מלמדים את הילד מה נכון - אנחנו מונעים ממנו ללמוד ולהמציא את התשובות הנכונות המתאימות לו. תשובות שיניבו את הזרעים של הידע האישי. ידע שיאפשר לו ליצור בהמשך את הגבולות המתאימים והנכונים לו בהתפתחות העצמית.
הבריאה מחדש
פקיחת העיניים של אדם ואשתו מעידה שהרגישו כאילו נבראו מחדש – התגלו.תחושת העירום נוצרת ומביאה אחריה את ההכרה במציאות הגוף, הכרת איברים.
כך נולדו הבושה, הפחד.
אדם ואשתו מתחבאים מפני אלוקים. אלוקים בודק מדוע הם מתחבאים. כאשר אדם מסביר לאלוקים שהם עירומים, אלוקים מבין שהם אכלו מעץ הדעת.
עכשיו גם אדם מודע לעצמו ומודע לאחרים. יש 'אני' - אדם, יש 'אתה' - האישה - ויש אלוקים.
אדם עושה הפרדות, הוא מאשים אחרים, נוצרת נבדלות. אדם מבין את גבולות הקונטקט כאשר הוא מתייחס אל האחרים. הוא אמנם ישות עצמאית, אבל הצדדים האחרים השפיעו על המערכת - כך שבאופן פרדוקסאלי העצמי-שהוא אינו יכול להתקיים ללא האחר: "...האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מהעץ ואוכל" (שם).
אדם בוחר בהגנה הטובה ביותר ומארגן לעצמו אני אחר, כזה שלא יהווה איום להמשכיות האני האישי שלו. וכך ביחסי האובייקט שלו הוא בוחר בתחכום כדי לשרוד.
התנגדות נוצרת. אלוקים לא עובד עם מי שמתנהל בהתנגדות, מתנגדים נשארים בחוץ. התנגדות היא עוד צורה שבה עושים קונטקט.
העונשים מגיעים. האישה מקבלת הריון ארוך, לידה כואבת ו... "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (שם). גם על אדם מוטלים עונשים: הוא ייאלץ לעבוד קשה את האדמה כדי לפרנס, וסופו מוות. הם מסולקים מגן עדן.
כשאדם מפנים את המתרחש הוא יוצר הפרדה נוספת בינו לבין האישה, הוא נותן לה שם. שם נפרד לישות נפרדת - חוה: "...כי היא היתה אם כל חי" (שם).
"קשר הוא לא רק יחד או חיבור. הוא יכול להתרחש רק בין שתי ישויות נפרדות, תמיד מצריך עצמאות ותמיד מסכן קבלה באיחוד... אבל רק דרך יישום הקשר יכולה תפיסת הזהות שלנו להתפתח במלואה" (פולסטר, ""Gestalt Therapy Integrated, עמ' 99).
התבגרות וצמיחה
ואלוקים יודע שמעכשיו ההפרדה שנעשתה אין ממנה חזרה, והגבולות החדשים שנקבעו יקשו על אדם וחוה לשרוד בחוץ, והוא מלביש אותם בכותנות עור המאפשרות את הגבולות בינם לבין הסובב אותם.אדם וחוה זוכים לפנים וחוץ, לסכימת גוף, האני והלא אני, וההנחה הבסיסית בדבר קיומה של מציאות נפשית אישית או פנימית נעשית בהדרגה משמעותית.
האינטגרציה של האני הפכה לעובדה (ויניקוט, "עצמי אמיתי, עצמי כוזב").
"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א').
והאישה חיברה את האדם אל עץ הדעת: "...והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" (בראשית ג'').
ומעתה בעולם כל דבר מעורבב מטוב ורע.
ונוצרו הקטבים.
"...על כן יש ואין מולידים זה את זה, כבד וקל משלימים זה את זה, ארוך וקצר מתארים זה את זה, גבוה ונמוך נוטים זה אל זה, לפנים ואחור נשענים זה על זה..." (לאו צה, ספר הטאו, עמ' 2).
אדם וחוה שסולקו מגן עדן הם כמשל לאובדן גן העדן של הילדות.
כך "נזרק" הילד אל עולם המבוגרים, ומעתה ייאלץ להתמודד עם מציאות חייו.
מעכשיו עליו ללמוד להתאקלם בעולם חדש. להשתלב בחיים בתהליך של התבגרות ממצב של אי-ידיעה להתוודעות. התוודעות עם גבולות הקונטקט שלו ושל אחרים. שלו ושל הסובב אותו.
בתרפיית הגשטלט העיסוק בקונטקט ובגבולות הקונטקט מקבל חשיבות עליונה, מכיוון שהקונטקט על כל חלקיו הינו זרז למודעות מוגברת ושינוי, כמו שאומר פולסטר: "קונטקט הוא נשמת אפה של הצמיחה".
שלב נוסף הוא המודעות בקונטקט, מה אנחנו מביאים אליו, מה אנחנו מקבלים ממנו. מודעות לתקשורת הנוצרת בתוכו ל-איך אנחנו מביאים את עצמנו, גבולות ה-'אני', גבולותיו עם ה-'אחר'. זהות, נפרדות, התבטאות, ערכים, קטבים, חשיפה.
איך אנחנו מקבלים את האחר. את העולם. אנחנו ביחס. מודעות לחוויה, לכאן ולעכשיו.
לדיוק. לתחושה. לגוף.
קונטקט בהווה
מחקרים רבים מוכיחים שהאדם נולד עם צורך בקונטקט עם האחר.הקונטקט אינו בהכרח חייב להיות "חיובי", למרות שכמובן תמיד עדיף קונטקט טוב.
פרלס ציין ש-'אנחנו' אינו קיים אלא מורכב מ-'אני' ו-'אתה', הגבול שלו נייד ומשתנה, וברגע המפגש בין לבין שם משתנה ה-אני ומשתנה ה-אתה.
ופולסטר המשיך: "גבולות ה-'אני' של האדם הם אלה המאפשרים קשר מלא. הם מורכבים ממגוון רחב של גבולות קונטקט המגדירים את אותם פעולות, רעיונות, אנשים, ערכים, מסגרות, תמונות, זיכרונות וכן הלאה, שבהם ה-'אני' חופשי יחסית להתחייב באופן מלא,
גם לעולם הנמצא מחוץ לו וגם עם להדהוד הפנימי שמחויבות זו עלולה לעורר בתוכו.
זה כולל גם את הידיעה של אילו סיכונים הוא מוכן לקחת, היכן האפשרויות לצמיחה אישית גדלות, אבל גם איפה התוצאות יכולות להביא דרישות חדשות, שייתכן שהוא לא ירצה או לא יהיה מוכן לעמוד בהן" (פולסטר, ""Gestalt Therapy Integrated, עמ' 108).
קונטקט טוב שבין 'אני' ו-'אתה' בהווה תמיד יש בו זיקת גומלין. וזיקה הדדית אומרת שהתנהגות האחד משפיעה על התנהגות האחר. כך שהסיפוק הרגשי הטמון בקונטקט הוא עמוק.
כאשר גם 'אני' וגם 'אתה' מקבלים אחד את השני על כוליותם וייחודיותם תוך קבלה וכיבוד השוני, תוך שמירת הגבולות של 'אני' ושל 'אתה' מתוך כנות ויושר, תתאפשר השתקפות של ה-'אני' בעיני ה-'אתה' - ומתוך כך מתאפשר ל-'אני' ללמוד על עצמו דברים חשובים ומשמעותיים כדי לצמוח ולהתפתח בהווה. להרגיש עצמו שלם.
"כשאלוקים אמר בפעם הראשונה יהי אור
הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך..." (נתן זך)
http://www.nlptherapy.co.il/
יום שני, 2 ביולי 2012
סדנת קיץ - דמיון מודרך ומדיטציה - יולי 2012
סדנת קיץ - דמיון מודרך ומדיטציה - יולי 2012
לחיות בצבעים - שלושה מפגשים חווייתיים
בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
ימי רביעי בתל-אביב מ-25 ביולי 2012
לחיות בצבעים: שלושה מפגשים חווייתיים בסדנת קיץ ייחודית, שתאפשר יצירת קשר חדש בין המודע והלא-מודע, ורתימתם יחד להעצמה ולחיזוק משאבים, לרגיעה עמוקה ולהשגת מטרות אישיות.
במפגשים נעשה שימוש בכלים שונים: דמיון מודרך, מדיטציות, NLP, תרפיית קו הזמן, קלפי מודעות, אורה-סומא ועוד.
דמיון מודרך - לחוות מציאות אחרת: בשנים האחרונות הוכיחו מחקרים מדעיים כי המוח האנושי מגיב באופן דומה לאירועים - בין אם התרחשו במציאות ובין אם בדמיון. כשנדמיין איך אנחנו רוצים לחיות, נאפשר לעצמנו להגיע ולממש את עצמנו באופן המתאים לנו ביותר.
NLP - כלים לשינוי: מחקרים בתחום הנוירולוגיה מגלים עד כמה מוחנו גמיש, ולכן מאפשר שינויים ועדכונים מהירים. בסדנה נקבל כלים פשוטים לעבודה בחיי היומיום - כדי להגביר גמישות מחשבתית, רגשית והתנהגותית, יכולת בחירה וחיבור למשאבים הפנימיים.
מדיטציה - שקט ועוצמה: דמיון מודרך ומדיטציה הם כלים יעילים ביותר להשגת רגיעה, ריפוי, העצמה והתחדשות. במהלך המפגשים נחווה דמיון מודרך ומדיטציה מסוגים שונים, ונכיר את השקט והעוצמה שבנו - כדי לחיות בצבעים.
מנחי הסדנה:
אסנת בוקופצר וירון קולטון - מנחים ומטפלים בכירים בדמיון מודרך, NLP ותרפיית קו הזמן. לאתרים האישיים: www.nlptherapy.co.il www.kolton.co.il
מתוך תגובות משתתפי סדנאות קודמות:
"הסדנה הייתה מדהימה... למדתי המון דברים על התת-מודע, על הנפש שלי, על רגשות וכיצד מתמודדים איתם במהלך היומיום. הסדנה לימדה אותי להסתכל אחרת עלינו, כבני-אדם, על החוויות והרגעים שאנחנו עוברים בחיים. המודעות העצמית שלי גדלה, וזה נתן לי ביטחון, הרגשה טובה והסתכלות אחרת על דברים מסוימים. אני מודה מאוד ומקווה להמשיך איתכם". משתתפת
"חוויה מרגיעה... חיפוש אל התת-מודע, אל השלווה ואל הנסתר... למידה של רוגע וחשיבה חיובית... ריחוף מהמציאות אל השלווה... רוגע מהשאון של החיים". משתתף
"נהניתי מההנחיה בזוג, שהביאה שני קולות דומים אך שונים, שהשלימו זה את זה בהרמוניה ובתיאום. רכשתי כלים נוספים משיטת ה-NLP והדמיון המודרך. חשתי נוחות רבה 'להביא את עצמי' בקרב חברי הקבוצה, וניתנה לי הזכות להתחבר לתחושות ולחוויות, שנדמה היה שהתרחקתי מהם. המון תודה! מקווה להתנסות שוב באחת הסדנאות הקרובות בהנחייתכם". משתתפת
סדנת הקיץ "לחיות בצבעים" תתקיים בתל-אביב
בימי רביעי בשעות 22:30-20:30 החל ב-25.6.2012.
מחיר הסדנה (שלושה מפגשים): 360 שקל.
ההרשמה מראש, אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה:
אסנת בוקופצר - 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון - 054-7321806 yaron@kolton.co.il
יום שישי, 22 ביוני 2012
על גשטלט וגשטלט לא סגור
על גשטלט וגשטלט לא סגור
"'בבקשה... צייר לי כבשה...' [...] הוצאתי מכיסי עט ודף נייר. אבל אז נזכרתי שלמדתי בעיקר גיאוגרפיה, והיסטוריה וחשבון ודקדוק, ואמרתי לילדון (קצת ברוגז) שאיני יודע לצייר. הוא ענה לי: 'אין דבר. צייר לי כבשה'. אבל אני מימיי לא ציירתי כבשה, ועל-כן חזרתי וציירתי לו את אחד משני הציורים היחידים שידעתי לצייר: הנחש הסגור. ולתימהוני הגדול אמר הילדון: 'לא! לא! אני לא רוצה פיל בתוך נחש בוא [...] אני צריך כבשה'" (הנסיך הקטן, עמ' 11)
"עכשיו פקעה סבלנותי, כי רציתי להתחיל סוף-סוף לפרק את המנוע. על-כן שרטטתי לו את הציור הזה. ומיד אמרתי: 'זו התיבה. הכבשה שאתה רוצה נמצאת בפנים'. והנה, להפתעתי, אורו פניו של השופט הצעיר שלי: 'בדיוק כבשה כזו רציתי! תגיד, אתה חושב שהיא צריכה הרבה עשב, הכבשה הזאת?'" (הנסיך הקטן, עמ' 12)
"השלם הוא יותר מאשר סכום מרכיביו" (קורט לוין)
האדם תופס שלמויות, ולא צירופים של יסודות המרכיבים שלמויות. צירוף יסודות לתבנית יכול להיעשות על-ידי כל אדם לפי החלטתו וניסיונותיו האישיים, לפי חוקיות ייחודית משלהם.
פירוש המונח גשטלט בגרמנית הוא "תבנית", "צורה". פירוש זה ניתן לאחר שכמה חוקרים העלו את הסברה שלפיה המוח מנתח מצבים שונים על-פי תבניות קבועות.
בניגוד לגישות טיפוליות אחרות, המדגישות מרכיבים בודדים של התמונה המלאה, גישת הגשטלט שמה דגש על התבוננות בתמונה בכללותה, על כל מרכיביה, והדרך שבה המוח "משלים" תמונות ומצבים שונים על-פי תבניות קבועות ומוגדרות - מכיוון שהעיקרון התפעולי של המוח והתודעה הינו מקבילי, אנלוגי, ובעל מגמה לארגון עצמי.
אחד הרעיונות המרכזיים בגשטלט הוא שבני-האדם בנויים מתבניות שונות שאותן אספו במהלך חייהם: חוויות, זיכרונות, פרשנויות על חוויות עבר. אפילו דעות או משפטים של אחרים יכולים להשתלב בתוך התבניות האישיות.
כך שלאדם יש נטייה טבעית לצרף חלקים בתוך השלם ולארגן אותם כמערכת בעלת משמעות אישית על-פי מידת הדמיון בצורתם, קרבתם וכו'. רק לאחר שהם מצורפים יחדיו הם מבטאים את ייחודם ואת משמעותם כשלם בשביל האדם.
כמו כן, הנטייה הטבעית של בני-האדם היא לייצר רצף, המשכיות בין אירועים במוחנו. מכיוון שהמוח הקדום אינו מבדיל בזמנים, האירועים במוח האדם אינם מתנהלים באופן אקראי, אלא קיים בהם רציונל מקשר. מכיוון שבני-האדם נולדים לעולם כשהם מוטים לתפוס אותו בצורה מסוימת (שהיא לא בדיוק הצורה שבה הוא "עשוי באמת"), יש להם נטייה לכפות את הצורות האלה עליו, לדוגמה: חוק הקירבה והדמיון, שלפיו דברים דומים וקרובים נתפסים כשייכים לאותה קבוצה; חוק השלמות, שלפיו אנו חייבים לסגור את החסר בדמיוננו, ועוד.
"את הפרטים האלה על האסטרואיד 612 ב' ואת מספרו גיליתי לכם רק בגלל המבוגרים. המבוגרים אוהבים מספרים. אם תגיד להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו שאלות חשובות. איש מהם לא ישאל: 'איזה צליל יש לקול שלו? במה הוא אוהב לשחק? האם הוא אוסף פרפרים?' לא, הם שואלים: 'בן כמה הוא? כמה אחים יש לו? כמה הוא שוקל? כמה משתכר אביו?' ורק אז נדמה להם שהם מכירים אותו" (הנסיך הקטן, עמ' 16)
לפיכך, כאשר בני-אדם מסיקים שהמידע שהגיע אליהם אינו שלם, הם ינסו לסגור אותו באופן שיתאים לנתונים שקיימים אצלם. באופן כזה לתבנית יהיו גבולות ברורים ומוצהרים עבורם, תוך שהם מייחסים משמעות על-פי מיון וקיטלוג האלמנטים המרכיבים, על סמך שיוכם לתבניות מוכרות.
תבניות לא סגורות (Unfinished Business)
אחד הנושאים המרכזיים שבהם מטפלת תרפיית הגשטאלט הוא "עניינים לא סגורים" או "תבניות לא סגורות" (Unfinished Business), אלו תבניות מהעבר (הרחוק או הקרוב) שנשארו פתוחות מסיבות שונות – אם בעקבות תולדה של חוויה מוקדמת משמעותית, או משמעות שהאדם נותן לרצף אירועים שהתרחשו בעברו ונוגעים בהווה. מכיוון שכך, הן אינן סגורות או שלמות לתפיסתו של האדם.
במקרה שתבניות לא סגורות "מתנגשות" עם ה"כאן ועכשיו", עם עניינים או מצבים הקורים בהווה, אי-השלמתן עלולה להסב לאדם חרדה, אי-שקט, כעס, תגובות לא רצויות ו/או לא רצוניות, השקעת אנרגיה מיותרת בהתעלמות מקיומן, או חיפוש דרכים שאינן אקולוגיות אישית למימושם. אלה עלולים להשפיע על התפתחותו של האדם, "יעוותו" את התנהגותו, מחשבותיו וקשריו עם סביבתו.
מכיוון שהטיפול בתרפיית הגשטלט מתייחס לכל מה שקורה ב"כאן ועכשיו", עניינים לא סגורים יכולים גם להוביל למחסומים, להפרעות, לבלבול ולאי-בהירות במודעות הנוכחית, ובכך למנוע את היכולת לחוות חוויה מלאה של הקיום העכשווי.
"הסוג הזה של ויסות-עצמי אורגניזמי חשוב מאוד בתחום התראפיה, שכן המצבים הנוסקים, הבלתי-גמורים, סופם לעלות על פני השטח. אין לנו כל צורך לחטט ולחפור: הכול מצוי בהישג-היד. אתם רשאים לראות את הדברים באור זה: מבפנים נוסקת דמות כלשהי, עולה אל פני השטח, יוצאת אל העולם שמחוץ, מנסה לתפוס את שאנו מתאווים אליו, ואחר היא חוזרת, מטמיעה וקולטת. דבר-מה אחר יוצא, וחוזר חלילה" (פרלס, מילה במילה, עמ' 26)
כל זה מבקש מאיתנו פעמים רבות להשלים את חוויותינו באופן אחר או חיובי. "כשאין לאדם אבא טוב, ילך נא וירכוש לו כזה" (פרידריך ניטשה). רק אז נוכל להרחיק מהן אנרגיה קשה, תקיעות, תסכול וחרדות - כדי לאפשר הבנה חדשה ויצירת תנאים הולמים יותר לבניית תבניות חדשות ומתאימות יותר, כדי לאפשר תחושת שלמות בהווה.
"כדרך שדמויות תבליט פועלות בעוצמה על הדמיון משום שהן נראות כאילו הן עומדות לצאת מן הקיר ולפתע נחסמות איכשהו, כן נודעת השפעה רבה יותר להצגה בלתי שלמה ודמוית תבליט של רעיון, מאשר להצגתו בצורה מלאה: הדבר משאיר מקום לעבודתו של הצופה. הוא נתקף התלהבות להמשיך לפתח ולחשוב עד תום את הדברים המתבלטים לפניו באור ובחושך עזים כל-כך, ולהתגבר על המחסום שעד אותה עת מנע את יציאתם" (פרידריך ניטשה)
לסיכום, פעמים רבות אנחנו פועלים בדרך הבטוחה לנו, ומתוך כך אנו מתעלמים ונמנעים מלגעת בעניינים לא סגורים הנמצאים בתוכנו. מכאן יש סיכוי ש"לנצח" ניתקע בעניין זה.
במהלך הטיפול בשילוב הליכי הגשטלט, כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לחקור ולהתנסות בעניין לא סגור ב"כאן ועכשיו", נלמד באופן חווייתי לנהל איתו דיאלוג, לבדוק את הקטבים והרצף שלו, לתת תוקף לרגשות שלנו - ומתוך כך לאפשר לתבנית להתגלות במלואה, להיחקר, להשתנות, ובסיום התהליך לאפשר לה להיסגר. מכאן ניתן לעבור לשלב ההתפתחותי הבא.
"דעתנו נחה עלינו בהסתיים המצב, בהיסגר התבנית. הדחף הדוחף אותנו לעשות דבר-מה, להלך כך וכך קילומטרים כדי להגיע למקום ההוא – עמד במשימתו. המצב הזה סגור עכשיו, והמצב הבלתי-גמור הבא יכול לבוא תחתיו. פירוש הדבר שחיינו אינם מושתתים למעשה אלא על מספר רב לאין ספור של מצבים בלתי-גמורים, על תבניות בלתי מושלמות. אך מסיימים אנו מצב אחד וכבר צץ מצב אחר" (פרלס, מילה במילה, עמ' 20)
האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו (שאול טשרניחובסקי)
האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה,
האדם אינו אלא תבנית-נוף מולדתו,
רק מה-שספגה אוזנו עודה רעננה,
רק מה-שספגה עינו טרם שבעה לראות,
כל אשר פגע במשעולי-טללים ילד
מתלבט, נכשל על כל גוש ועי-אדמה,
בעוד בסתר נפשו ובלא-דע ערוך
מזבח, עליו יקטיר מדי יום ביומו
למלכת-השמים, לכוכב ומזלות.
ואך ברבות הימים ובמלחמת-ישות,
ומגילת-ספר חייו הולכה מתפרשת,
ובאו אחד אחד, ויגלה פשר
כל אות ואות וסמל סמל כל הבאות,
שחוקקו עליה בראשית ברייתה,
האדם אינו אלא תבנית-נוף מולדתו.
ביבליוגרפיה
דה סנט-אכזיפרי, אנטואן. הנסיך הקטן. תרגמה: אילנה המרמן. תל-אביב: עם עובד, 1993
ניטשה, פרידריך. אנושי, אנושי מדי. ירושלים: מאגנס, 2008
סרוק, שרגא וגליה רבינוביץ'. אדם ומלואו: האתגר. תל-אביב: יבנה, 1983
פרלס, ס. פרדריק. גשטאלט – מלה במלה. תל-אביב: זמורה, ביתן, 1978
"'בבקשה... צייר לי כבשה...' [...] הוצאתי מכיסי עט ודף נייר. אבל אז נזכרתי שלמדתי בעיקר גיאוגרפיה, והיסטוריה וחשבון ודקדוק, ואמרתי לילדון (קצת ברוגז) שאיני יודע לצייר. הוא ענה לי: 'אין דבר. צייר לי כבשה'. אבל אני מימיי לא ציירתי כבשה, ועל-כן חזרתי וציירתי לו את אחד משני הציורים היחידים שידעתי לצייר: הנחש הסגור. ולתימהוני הגדול אמר הילדון: 'לא! לא! אני לא רוצה פיל בתוך נחש בוא [...] אני צריך כבשה'" (הנסיך הקטן, עמ' 11)
"עכשיו פקעה סבלנותי, כי רציתי להתחיל סוף-סוף לפרק את המנוע. על-כן שרטטתי לו את הציור הזה. ומיד אמרתי: 'זו התיבה. הכבשה שאתה רוצה נמצאת בפנים'. והנה, להפתעתי, אורו פניו של השופט הצעיר שלי: 'בדיוק כבשה כזו רציתי! תגיד, אתה חושב שהיא צריכה הרבה עשב, הכבשה הזאת?'" (הנסיך הקטן, עמ' 12)
"השלם הוא יותר מאשר סכום מרכיביו" (קורט לוין)
האדם תופס שלמויות, ולא צירופים של יסודות המרכיבים שלמויות. צירוף יסודות לתבנית יכול להיעשות על-ידי כל אדם לפי החלטתו וניסיונותיו האישיים, לפי חוקיות ייחודית משלהם.
פירוש המונח גשטלט בגרמנית הוא "תבנית", "צורה". פירוש זה ניתן לאחר שכמה חוקרים העלו את הסברה שלפיה המוח מנתח מצבים שונים על-פי תבניות קבועות.
בניגוד לגישות טיפוליות אחרות, המדגישות מרכיבים בודדים של התמונה המלאה, גישת הגשטלט שמה דגש על התבוננות בתמונה בכללותה, על כל מרכיביה, והדרך שבה המוח "משלים" תמונות ומצבים שונים על-פי תבניות קבועות ומוגדרות - מכיוון שהעיקרון התפעולי של המוח והתודעה הינו מקבילי, אנלוגי, ובעל מגמה לארגון עצמי.
אחד הרעיונות המרכזיים בגשטלט הוא שבני-האדם בנויים מתבניות שונות שאותן אספו במהלך חייהם: חוויות, זיכרונות, פרשנויות על חוויות עבר. אפילו דעות או משפטים של אחרים יכולים להשתלב בתוך התבניות האישיות.
כך שלאדם יש נטייה טבעית לצרף חלקים בתוך השלם ולארגן אותם כמערכת בעלת משמעות אישית על-פי מידת הדמיון בצורתם, קרבתם וכו'. רק לאחר שהם מצורפים יחדיו הם מבטאים את ייחודם ואת משמעותם כשלם בשביל האדם.
כמו כן, הנטייה הטבעית של בני-האדם היא לייצר רצף, המשכיות בין אירועים במוחנו. מכיוון שהמוח הקדום אינו מבדיל בזמנים, האירועים במוח האדם אינם מתנהלים באופן אקראי, אלא קיים בהם רציונל מקשר. מכיוון שבני-האדם נולדים לעולם כשהם מוטים לתפוס אותו בצורה מסוימת (שהיא לא בדיוק הצורה שבה הוא "עשוי באמת"), יש להם נטייה לכפות את הצורות האלה עליו, לדוגמה: חוק הקירבה והדמיון, שלפיו דברים דומים וקרובים נתפסים כשייכים לאותה קבוצה; חוק השלמות, שלפיו אנו חייבים לסגור את החסר בדמיוננו, ועוד.
"את הפרטים האלה על האסטרואיד 612 ב' ואת מספרו גיליתי לכם רק בגלל המבוגרים. המבוגרים אוהבים מספרים. אם תגיד להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו שאלות חשובות. איש מהם לא ישאל: 'איזה צליל יש לקול שלו? במה הוא אוהב לשחק? האם הוא אוסף פרפרים?' לא, הם שואלים: 'בן כמה הוא? כמה אחים יש לו? כמה הוא שוקל? כמה משתכר אביו?' ורק אז נדמה להם שהם מכירים אותו" (הנסיך הקטן, עמ' 16)
לפיכך, כאשר בני-אדם מסיקים שהמידע שהגיע אליהם אינו שלם, הם ינסו לסגור אותו באופן שיתאים לנתונים שקיימים אצלם. באופן כזה לתבנית יהיו גבולות ברורים ומוצהרים עבורם, תוך שהם מייחסים משמעות על-פי מיון וקיטלוג האלמנטים המרכיבים, על סמך שיוכם לתבניות מוכרות.
תבניות לא סגורות (Unfinished Business)
אחד הנושאים המרכזיים שבהם מטפלת תרפיית הגשטאלט הוא "עניינים לא סגורים" או "תבניות לא סגורות" (Unfinished Business), אלו תבניות מהעבר (הרחוק או הקרוב) שנשארו פתוחות מסיבות שונות – אם בעקבות תולדה של חוויה מוקדמת משמעותית, או משמעות שהאדם נותן לרצף אירועים שהתרחשו בעברו ונוגעים בהווה. מכיוון שכך, הן אינן סגורות או שלמות לתפיסתו של האדם.
במקרה שתבניות לא סגורות "מתנגשות" עם ה"כאן ועכשיו", עם עניינים או מצבים הקורים בהווה, אי-השלמתן עלולה להסב לאדם חרדה, אי-שקט, כעס, תגובות לא רצויות ו/או לא רצוניות, השקעת אנרגיה מיותרת בהתעלמות מקיומן, או חיפוש דרכים שאינן אקולוגיות אישית למימושם. אלה עלולים להשפיע על התפתחותו של האדם, "יעוותו" את התנהגותו, מחשבותיו וקשריו עם סביבתו.
מכיוון שהטיפול בתרפיית הגשטלט מתייחס לכל מה שקורה ב"כאן ועכשיו", עניינים לא סגורים יכולים גם להוביל למחסומים, להפרעות, לבלבול ולאי-בהירות במודעות הנוכחית, ובכך למנוע את היכולת לחוות חוויה מלאה של הקיום העכשווי.
"הסוג הזה של ויסות-עצמי אורגניזמי חשוב מאוד בתחום התראפיה, שכן המצבים הנוסקים, הבלתי-גמורים, סופם לעלות על פני השטח. אין לנו כל צורך לחטט ולחפור: הכול מצוי בהישג-היד. אתם רשאים לראות את הדברים באור זה: מבפנים נוסקת דמות כלשהי, עולה אל פני השטח, יוצאת אל העולם שמחוץ, מנסה לתפוס את שאנו מתאווים אליו, ואחר היא חוזרת, מטמיעה וקולטת. דבר-מה אחר יוצא, וחוזר חלילה" (פרלס, מילה במילה, עמ' 26)
כל זה מבקש מאיתנו פעמים רבות להשלים את חוויותינו באופן אחר או חיובי. "כשאין לאדם אבא טוב, ילך נא וירכוש לו כזה" (פרידריך ניטשה). רק אז נוכל להרחיק מהן אנרגיה קשה, תקיעות, תסכול וחרדות - כדי לאפשר הבנה חדשה ויצירת תנאים הולמים יותר לבניית תבניות חדשות ומתאימות יותר, כדי לאפשר תחושת שלמות בהווה.
"כדרך שדמויות תבליט פועלות בעוצמה על הדמיון משום שהן נראות כאילו הן עומדות לצאת מן הקיר ולפתע נחסמות איכשהו, כן נודעת השפעה רבה יותר להצגה בלתי שלמה ודמוית תבליט של רעיון, מאשר להצגתו בצורה מלאה: הדבר משאיר מקום לעבודתו של הצופה. הוא נתקף התלהבות להמשיך לפתח ולחשוב עד תום את הדברים המתבלטים לפניו באור ובחושך עזים כל-כך, ולהתגבר על המחסום שעד אותה עת מנע את יציאתם" (פרידריך ניטשה)
לסיכום, פעמים רבות אנחנו פועלים בדרך הבטוחה לנו, ומתוך כך אנו מתעלמים ונמנעים מלגעת בעניינים לא סגורים הנמצאים בתוכנו. מכאן יש סיכוי ש"לנצח" ניתקע בעניין זה.
במהלך הטיפול בשילוב הליכי הגשטלט, כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לחקור ולהתנסות בעניין לא סגור ב"כאן ועכשיו", נלמד באופן חווייתי לנהל איתו דיאלוג, לבדוק את הקטבים והרצף שלו, לתת תוקף לרגשות שלנו - ומתוך כך לאפשר לתבנית להתגלות במלואה, להיחקר, להשתנות, ובסיום התהליך לאפשר לה להיסגר. מכאן ניתן לעבור לשלב ההתפתחותי הבא.
"דעתנו נחה עלינו בהסתיים המצב, בהיסגר התבנית. הדחף הדוחף אותנו לעשות דבר-מה, להלך כך וכך קילומטרים כדי להגיע למקום ההוא – עמד במשימתו. המצב הזה סגור עכשיו, והמצב הבלתי-גמור הבא יכול לבוא תחתיו. פירוש הדבר שחיינו אינם מושתתים למעשה אלא על מספר רב לאין ספור של מצבים בלתי-גמורים, על תבניות בלתי מושלמות. אך מסיימים אנו מצב אחד וכבר צץ מצב אחר" (פרלס, מילה במילה, עמ' 20)
האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו (שאול טשרניחובסקי)
האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה,
האדם אינו אלא תבנית-נוף מולדתו,
רק מה-שספגה אוזנו עודה רעננה,
רק מה-שספגה עינו טרם שבעה לראות,
כל אשר פגע במשעולי-טללים ילד
מתלבט, נכשל על כל גוש ועי-אדמה,
בעוד בסתר נפשו ובלא-דע ערוך
מזבח, עליו יקטיר מדי יום ביומו
למלכת-השמים, לכוכב ומזלות.
ואך ברבות הימים ובמלחמת-ישות,
ומגילת-ספר חייו הולכה מתפרשת,
ובאו אחד אחד, ויגלה פשר
כל אות ואות וסמל סמל כל הבאות,
שחוקקו עליה בראשית ברייתה,
האדם אינו אלא תבנית-נוף מולדתו.
ביבליוגרפיה
דה סנט-אכזיפרי, אנטואן. הנסיך הקטן. תרגמה: אילנה המרמן. תל-אביב: עם עובד, 1993
ניטשה, פרידריך. אנושי, אנושי מדי. ירושלים: מאגנס, 2008
סרוק, שרגא וגליה רבינוביץ'. אדם ומלואו: האתגר. תל-אביב: יבנה, 1983
פרלס, ס. פרדריק. גשטאלט – מלה במלה. תל-אביב: זמורה, ביתן, 1978
יום שני, 23 באפריל 2012
להרגיש בחיים
להרגיש בחיים
רגש חיובי, רגש שלילי
כעס הוא רגש. רגש טבעי. כמו כל רגש אחר: שמחה, פחד, אהבה, אשמה ועוד. בדיוק כמו כל רגש אחר הוא מאפשר להגדיר לאדם את גבולותיו, אך משום מה פעמים רבות ימצא הכעס ברשימת הרגשות "השליליים", (ביניהם ימצאו מן הסתם: עצב, כאב, פחד ועוד).
אחת הסיבות שגורמות לנו להגדירם כ"רגשות שליליים" זו מידתם, עוצמתם, לעיתים השפעתם או התייחסות הסביבה אליהם. כיוון שכאשר הם עוברים את מידתם, מציפים, גודשים, הם יוצרים תגובה שפעמים רבות נרגיש שאינה בשליטתנו, אינה מתאימה לנו או לאחר, ומכאן יחוו כמשהו שלילי.
סיבה נוספת, שפעמים רבות, בעיקר בילדות, שמענו: "אל תכעס", "אל תהיה עצוב", "אל תבכה", "אל תפחד", ומכאן אנו בוחרים להדחיק את אותם "רגשות שליליים" ונמנעים פעמים רבות מלתת להם ביטוי. מתוך כך אנחנו גדלים עם רגשות טבעיים וחשובים אותם אנו משתדלים להסתיר מפני אחרים, או מפני עצמנו ומשום כך הם עלולים להפוך לבלתי זמינים לנו בשעת הצורך.
וכמו בכל הדחקה וצמצום גם כאן יש תוצאה. כאשר אנחנו מאמינים שאנו מתגברים על "רגשות שליליים", אנחנו בעצם לומדים להדחיק את כל מנעד הרגשות שלנו, גם את אלה שאנחנו מתייחסים אליהם כאל "רגשות חיוביים". עוצמת כל הרגשות שבנו נחלשת וכך רגשות כמו אהבה, שמחה, תשוקה ועוד מצטמצמים וקטנים.
במקביל כאשר אנחנו מצמצמים ואיננו מביאים את עצמנו לידי ביטוי אנחנו מחלישים גם את המערכת החיסונית שלנו, מה שעשוי להוות מקור להתפתחות של מחלות, הן פיזיות דוגמת כולסטרול, סכרת, מחלות לב, או רגשיות, דוגמת דיכאון, חרדה ועוד.
אומנם מתייחסת כ-הדגמה ברגש הכעס, אולם כל מה שאכתוב כאן מתאים לכל רגש אליו אנחנו מתייחסים כאל "רגש שלילי", או לא מקבלים בנו, לא מבינים אותו, ומשתדלים להסתירו, להדחיקו ולצמצמו.
כעס לגיטימי כמו כל רגש
בשלב הראשון חשוב להתבונן עליו ואליו בתשומת לב, במודעות, לחקור אותו, לבדוק את ה-איך, איך הכעס מנהל אותנו? איך אנחנו שולטים בו? האם השליטה בו גורמת לנו דווקא כעס מושהה, מופנם או חסום? האם בדרך כלל הכעס מופנה כלפי עצמנו, או כלפי אחרים? איך הוא מופנה? ואולי הוא דווקא מניע אותנו לפעולה? מאפשר שחרור? מרגיע? מאפשר ביטוי?
בשלב הבא חשוב לבדוק את המידתיות, העוצמה, המהירות בה הוא מופיע. ואולי הוא דווקא מודחק, מצומצם, מופנה פנימה, אינו ניתן לביטוי? ואז, האם הוא הופך גם לרגש אשמה?
כמו כן למה הוא קשור, מתייחס. כעס "מציף" יכול לעלות כשמבקשים או דורשים מאיתנו משהו שאנחנו מרגישים או חושבים שאנו לא מעוניינים לעשות או לתת אך מרגישים או משוכנעים שאין לנו ברירה. זה אומנם קורה בהווה אך בעצם יכול להזכיר או להעלות משהו מעברנו, משהו שלא טופל או עודכן אז. אולי אפילו משהו שאיננו זוכרים או מודעים אליו בשלב זה, אך הוא מעלה ו"מדליק" רגשות נשכחים מחלק לא מודע ולכן תגובת הכעס מגיעה, לעיתים בלי סיבה הגיונית או בעוצמה גדולה בכאן ובעכשיו.
כאמור, הרגש עצמו אינו "שלילי", אך כאשר הוא שולט בנו ובהתנהגות שלנו ומונע מאיתנו להתנהל באופן המתאים והנכון יותר לחיינו התעלמות מעצם קיומו תמנע מאיתנו למצוא את האיזון המתאים לנו בחיים.
חשוב להבין שהרגשות עצמם אינם סטטיים ואנו נוטים לבטא אותם כלפי אחרים או כלפי עצמנו כל החיים, לכן חשוב לחקור, להבין, להתאמן ולפתח מיומנויות כיצד לשלב אותם בצומת של בחירה בין אפשרויות. ללמוד כיצד להביע רגשות באופן בונה. כי כשאנו נמנעים מלעשות זאת אנחנו חוסמים תחומים רבים בחיינו ובעיקר פוגעים ביצירתיות שלנו, שבנו.
באופן, ב-איך שבו אנחנו פותרים בעיות, מתמודדים עם שאלות, תקיעויות, מצבים יוצאי דופן, מערכות יחסים, ועד ליצירתיות עצמה, כמו כתיבה, הלחנה, ציור, משחק ועוד בהם אנחנו יכולים למצוא את עצמנו תקועים מבלי להבין למה ועד מתי.
רגש, דמיון מודרך ו - NLP
כאשר אנחנו בוחרים לחקור את קשת הרגשות שלנו בעזרת עבודה עם כלי הדמיון המודרך וה- NLP אנחנו מאפשרים לרגשות, לכל אחד בנפרד, דימוי, צורה, צבע, שפה, מנעד, את הרווחים שהוא מעניק לנו, הכוונה החיובית שלו כלפינו.
מהיכן הוא מגיע ומה משמעותו. אנחנו נעזר ברגש כידית לדלת שתוביל אותנו לתוך חדר פנימי שבנו, שלנו. חדר בו נמצא את כל מה שאנו זקוקים לו כדי לאפשר עבודה עם רגש אותו אנו מבקשים להבין, לראות, ללמוד, להתייחס ולקבל.
העבודה בכלי הדמיון המודרך וה-NLP נעשית מתוך הרפיה. כאשר אנו מגיעים למקום רגוע ושקט בתוכנו בו אנחנו מאפשרים לעצמנו לנהל שיחה עם הרגש הנבחר, שיחה עם החלקים המודעים והלא מודעים תוך חיבור לדימויים העולים מהחלקים הלא מודעים, התמקדות בתחושת הרגש בגוף, לדוגמא מיקומו, והאופן בו אנחנו מתחברים אליו, מכילים אותו, מתייחסים אליו ומשחררים אותו.
רגש חיובי, רגש שלילי
כעס הוא רגש. רגש טבעי. כמו כל רגש אחר: שמחה, פחד, אהבה, אשמה ועוד. בדיוק כמו כל רגש אחר הוא מאפשר להגדיר לאדם את גבולותיו, אך משום מה פעמים רבות ימצא הכעס ברשימת הרגשות "השליליים", (ביניהם ימצאו מן הסתם: עצב, כאב, פחד ועוד).
אחת הסיבות שגורמות לנו להגדירם כ"רגשות שליליים" זו מידתם, עוצמתם, לעיתים השפעתם או התייחסות הסביבה אליהם. כיוון שכאשר הם עוברים את מידתם, מציפים, גודשים, הם יוצרים תגובה שפעמים רבות נרגיש שאינה בשליטתנו, אינה מתאימה לנו או לאחר, ומכאן יחוו כמשהו שלילי.
סיבה נוספת, שפעמים רבות, בעיקר בילדות, שמענו: "אל תכעס", "אל תהיה עצוב", "אל תבכה", "אל תפחד", ומכאן אנו בוחרים להדחיק את אותם "רגשות שליליים" ונמנעים פעמים רבות מלתת להם ביטוי. מתוך כך אנחנו גדלים עם רגשות טבעיים וחשובים אותם אנו משתדלים להסתיר מפני אחרים, או מפני עצמנו ומשום כך הם עלולים להפוך לבלתי זמינים לנו בשעת הצורך.
וכמו בכל הדחקה וצמצום גם כאן יש תוצאה. כאשר אנחנו מאמינים שאנו מתגברים על "רגשות שליליים", אנחנו בעצם לומדים להדחיק את כל מנעד הרגשות שלנו, גם את אלה שאנחנו מתייחסים אליהם כאל "רגשות חיוביים". עוצמת כל הרגשות שבנו נחלשת וכך רגשות כמו אהבה, שמחה, תשוקה ועוד מצטמצמים וקטנים.
במקביל כאשר אנחנו מצמצמים ואיננו מביאים את עצמנו לידי ביטוי אנחנו מחלישים גם את המערכת החיסונית שלנו, מה שעשוי להוות מקור להתפתחות של מחלות, הן פיזיות דוגמת כולסטרול, סכרת, מחלות לב, או רגשיות, דוגמת דיכאון, חרדה ועוד.
אומנם מתייחסת כ-הדגמה ברגש הכעס, אולם כל מה שאכתוב כאן מתאים לכל רגש אליו אנחנו מתייחסים כאל "רגש שלילי", או לא מקבלים בנו, לא מבינים אותו, ומשתדלים להסתירו, להדחיקו ולצמצמו.
כעס לגיטימי כמו כל רגש
בשלב הראשון חשוב להתבונן עליו ואליו בתשומת לב, במודעות, לחקור אותו, לבדוק את ה-איך, איך הכעס מנהל אותנו? איך אנחנו שולטים בו? האם השליטה בו גורמת לנו דווקא כעס מושהה, מופנם או חסום? האם בדרך כלל הכעס מופנה כלפי עצמנו, או כלפי אחרים? איך הוא מופנה? ואולי הוא דווקא מניע אותנו לפעולה? מאפשר שחרור? מרגיע? מאפשר ביטוי?
בשלב הבא חשוב לבדוק את המידתיות, העוצמה, המהירות בה הוא מופיע. ואולי הוא דווקא מודחק, מצומצם, מופנה פנימה, אינו ניתן לביטוי? ואז, האם הוא הופך גם לרגש אשמה?
כמו כן למה הוא קשור, מתייחס. כעס "מציף" יכול לעלות כשמבקשים או דורשים מאיתנו משהו שאנחנו מרגישים או חושבים שאנו לא מעוניינים לעשות או לתת אך מרגישים או משוכנעים שאין לנו ברירה. זה אומנם קורה בהווה אך בעצם יכול להזכיר או להעלות משהו מעברנו, משהו שלא טופל או עודכן אז. אולי אפילו משהו שאיננו זוכרים או מודעים אליו בשלב זה, אך הוא מעלה ו"מדליק" רגשות נשכחים מחלק לא מודע ולכן תגובת הכעס מגיעה, לעיתים בלי סיבה הגיונית או בעוצמה גדולה בכאן ובעכשיו.
כאמור, הרגש עצמו אינו "שלילי", אך כאשר הוא שולט בנו ובהתנהגות שלנו ומונע מאיתנו להתנהל באופן המתאים והנכון יותר לחיינו התעלמות מעצם קיומו תמנע מאיתנו למצוא את האיזון המתאים לנו בחיים.
חשוב להבין שהרגשות עצמם אינם סטטיים ואנו נוטים לבטא אותם כלפי אחרים או כלפי עצמנו כל החיים, לכן חשוב לחקור, להבין, להתאמן ולפתח מיומנויות כיצד לשלב אותם בצומת של בחירה בין אפשרויות. ללמוד כיצד להביע רגשות באופן בונה. כי כשאנו נמנעים מלעשות זאת אנחנו חוסמים תחומים רבים בחיינו ובעיקר פוגעים ביצירתיות שלנו, שבנו.
באופן, ב-איך שבו אנחנו פותרים בעיות, מתמודדים עם שאלות, תקיעויות, מצבים יוצאי דופן, מערכות יחסים, ועד ליצירתיות עצמה, כמו כתיבה, הלחנה, ציור, משחק ועוד בהם אנחנו יכולים למצוא את עצמנו תקועים מבלי להבין למה ועד מתי.
רגש, דמיון מודרך ו - NLP
כאשר אנחנו בוחרים לחקור את קשת הרגשות שלנו בעזרת עבודה עם כלי הדמיון המודרך וה- NLP אנחנו מאפשרים לרגשות, לכל אחד בנפרד, דימוי, צורה, צבע, שפה, מנעד, את הרווחים שהוא מעניק לנו, הכוונה החיובית שלו כלפינו.
מהיכן הוא מגיע ומה משמעותו. אנחנו נעזר ברגש כידית לדלת שתוביל אותנו לתוך חדר פנימי שבנו, שלנו. חדר בו נמצא את כל מה שאנו זקוקים לו כדי לאפשר עבודה עם רגש אותו אנו מבקשים להבין, לראות, ללמוד, להתייחס ולקבל.
העבודה בכלי הדמיון המודרך וה-NLP נעשית מתוך הרפיה. כאשר אנו מגיעים למקום רגוע ושקט בתוכנו בו אנחנו מאפשרים לעצמנו לנהל שיחה עם הרגש הנבחר, שיחה עם החלקים המודעים והלא מודעים תוך חיבור לדימויים העולים מהחלקים הלא מודעים, התמקדות בתחושת הרגש בגוף, לדוגמא מיקומו, והאופן בו אנחנו מתחברים אליו, מכילים אותו, מתייחסים אליו ומשחררים אותו.
השיחה עם הרגשות וההקשבה להם תאפשר הבנה עמוקה וחיבור ממקום אחר, תאפשר לגלות מהי הדרך הטובה עבורנו לנתב ולנווט אותם כיוון שבחיים תמיד יש הרבה יותר מאפשרות אחת כדי לאפשר להם להתבטא באופן שיתאים ויעשיר את חיינו בהווה, כמו גם כזה שיאפשר לנו להמשיך ולנהל איתם דיאלוג בחיי היום-יום כיוון שמקומם נמצא, הם ברורים, מובנים, מקובלים ואהובים.
יום רביעי, 4 באפריל 2012
סדנת דמיון מודרך ומדיטציה - לחיות בצבעים - מאי 2012
סדנת דמיון מודרך ומדיטציה - מאי 2012
לחיות בצבעים - חמישה מפגשים חווייתיים בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
ימי שלישי בתל-אביב החל ב-1 במאי 2012
לחיות בצבעים: חמישה מפגשים חווייתיים של יצירת קשר בין המודע והלא-מודע ורתימתם להעצמה ולחיזוק משאבים, לרגיעה עמוקה ולהשגת מטרות אישיות שיגדירו המשתתפים.
במפגשים נעשה שימוש בכלים שונים: דמיון מודרך, מדיטציות, NLP, תרפיית קו הזמן, קלפי מודעות, אורה-סומא ועוד.
דמיון מודרך - לחוות מציאות אחרת: בשנים האחרונות הוכיחו מחקרים מדעיים כי המוח האנושי מגיב באופן דומה לאירועים - בין אם התרחשו במציאות ובין אם בדמיון. כשנדמיין איך אנחנו רוצים לחיות תוך הגשמת השאיפות והחלומות שלנו - נאפשר לעצמנו להגיע ולממש את עצמנו באופן הנכון והמתאים לנו ביותר.
שקט ועוצמה: דמיון מודרך ומדיטציה הם כלים יעילים ביותר להשגת רגיעה, ריפוי, העצמה והתחדשות. בסדנה נשתמש בדמיון מודרך בשילוב מדיטציות אקטיביות ושקטות ליצירת תקשורת ואיחוד כוחות בין המודע והלא-מודע - כדי לחיות בצבעים.
מנחי הסדנה:
אסנת בוקופצר וירון קולטון - מנחים ומטפלים בכירים בדמיון מודרך, NLP ותרפיית קו הזמן. לאתרים האישיים: www.nlptherapy.co.il www.kolton.co.il
מתוך תגובות משתתפי סדנאות קודמות:
"וואו, פשוט מדהים! מודעות תמידית כל הזמן כאן ועכשיו, חיבור לסנטר (לגמרי), עבודה על עצמי, גם אם יש נפילה של אנרגיות, מעין עוצמה כזאת שגורמת לי להתגבר או לתת, וזה מבורך. הרבה שקט, יותר אנרגיה, יותר חיוכים אמיתיים, המון אהבה שהופיעה. בא לי לחבק ולהעניק מהחום הזה ומהאהבה לכל מי שאני רואה שצריך... והיום הופיעה לי תמונה, תמונה ברורה של החלום שלי... ודמעות של אושר ורוגע מילאו אותי. פשוט מושלם, אני רוצה עוד... רוצה לומר תודה! תודה שאפשרתם לי! איזה כיף". משתתפת
"חוויה מרגיעה... חיפוש אל התת-מודע, אל השלווה ואל הנסתר... למידה של רוגע וחשיבה חיובית... ריחוף מהמציאות אל השלווה... רוגע מהשאון של החיים". משתתף
"הסדנה הייתה מדהימה... למדתי המון דברים על התת-מודע, על הנפש שלי, על רגשות וכיצד מתמודדים איתם במהלך היומיום. הסדנה לימדה אותי להסתכל אחרת עלינו, כבני-אדם, על החוויות והרגעים שאנחנו עוברים בחיים. המודעות העצמית שלי גדלה, וזה נתן לי ביטחון, הרגשה טובה והסתכלות אחרת על דברים מסוימים. אני מודה מאוד ומקווה להמשיך איתכם". משתתפת
"נהניתי מההנחיה בזוג, שהביאה שני קולות דומים אך שונים, שהשלימו זה את זה בהרמוניה ובתיאום. רכשתי כלים נוספים משיטת ה-NLP והדמיון המודרך. חשתי נוחות רבה 'להביא את עצמי' בקרב חברי הקבוצה, וניתנה לי הזכות להתחבר לתחושות ולחוויות, שנדמה היה שהתרחקתי מהם. המון תודה! מקווה להתנסות שוב באחת הסדנאות הקרובות בהנחייתכם". משתתפת
סדנת "לחיות בצבעים" תתקיים בתל-אביב
בימי שלישי בשעות 22:30-20:30 החל ב-1.5.2012.
מחיר הסדנה (חמישה מפגשים): 600 שקל.
ההרשמה מראש, אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה:
אסנת בוקופצר - 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון - 054-7321806 yaron@kolton.co.il
לחיות בצבעים - חמישה מפגשים חווייתיים בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
ימי שלישי בתל-אביב החל ב-1 במאי 2012
לחיות בצבעים: חמישה מפגשים חווייתיים של יצירת קשר בין המודע והלא-מודע ורתימתם להעצמה ולחיזוק משאבים, לרגיעה עמוקה ולהשגת מטרות אישיות שיגדירו המשתתפים.
במפגשים נעשה שימוש בכלים שונים: דמיון מודרך, מדיטציות, NLP, תרפיית קו הזמן, קלפי מודעות, אורה-סומא ועוד.
דמיון מודרך - לחוות מציאות אחרת: בשנים האחרונות הוכיחו מחקרים מדעיים כי המוח האנושי מגיב באופן דומה לאירועים - בין אם התרחשו במציאות ובין אם בדמיון. כשנדמיין איך אנחנו רוצים לחיות תוך הגשמת השאיפות והחלומות שלנו - נאפשר לעצמנו להגיע ולממש את עצמנו באופן הנכון והמתאים לנו ביותר.
שקט ועוצמה: דמיון מודרך ומדיטציה הם כלים יעילים ביותר להשגת רגיעה, ריפוי, העצמה והתחדשות. בסדנה נשתמש בדמיון מודרך בשילוב מדיטציות אקטיביות ושקטות ליצירת תקשורת ואיחוד כוחות בין המודע והלא-מודע - כדי לחיות בצבעים.
מנחי הסדנה:
אסנת בוקופצר וירון קולטון - מנחים ומטפלים בכירים בדמיון מודרך, NLP ותרפיית קו הזמן. לאתרים האישיים: www.nlptherapy.co.il www.kolton.co.il
מתוך תגובות משתתפי סדנאות קודמות:
"וואו, פשוט מדהים! מודעות תמידית כל הזמן כאן ועכשיו, חיבור לסנטר (לגמרי), עבודה על עצמי, גם אם יש נפילה של אנרגיות, מעין עוצמה כזאת שגורמת לי להתגבר או לתת, וזה מבורך. הרבה שקט, יותר אנרגיה, יותר חיוכים אמיתיים, המון אהבה שהופיעה. בא לי לחבק ולהעניק מהחום הזה ומהאהבה לכל מי שאני רואה שצריך... והיום הופיעה לי תמונה, תמונה ברורה של החלום שלי... ודמעות של אושר ורוגע מילאו אותי. פשוט מושלם, אני רוצה עוד... רוצה לומר תודה! תודה שאפשרתם לי! איזה כיף". משתתפת
"חוויה מרגיעה... חיפוש אל התת-מודע, אל השלווה ואל הנסתר... למידה של רוגע וחשיבה חיובית... ריחוף מהמציאות אל השלווה... רוגע מהשאון של החיים". משתתף
"הסדנה הייתה מדהימה... למדתי המון דברים על התת-מודע, על הנפש שלי, על רגשות וכיצד מתמודדים איתם במהלך היומיום. הסדנה לימדה אותי להסתכל אחרת עלינו, כבני-אדם, על החוויות והרגעים שאנחנו עוברים בחיים. המודעות העצמית שלי גדלה, וזה נתן לי ביטחון, הרגשה טובה והסתכלות אחרת על דברים מסוימים. אני מודה מאוד ומקווה להמשיך איתכם". משתתפת
"נהניתי מההנחיה בזוג, שהביאה שני קולות דומים אך שונים, שהשלימו זה את זה בהרמוניה ובתיאום. רכשתי כלים נוספים משיטת ה-NLP והדמיון המודרך. חשתי נוחות רבה 'להביא את עצמי' בקרב חברי הקבוצה, וניתנה לי הזכות להתחבר לתחושות ולחוויות, שנדמה היה שהתרחקתי מהם. המון תודה! מקווה להתנסות שוב באחת הסדנאות הקרובות בהנחייתכם". משתתפת
סדנת "לחיות בצבעים" תתקיים בתל-אביב
בימי שלישי בשעות 22:30-20:30 החל ב-1.5.2012.
מחיר הסדנה (חמישה מפגשים): 600 שקל.
ההרשמה מראש, אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה:
אסנת בוקופצר - 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון - 054-7321806 yaron@kolton.co.il
יום שבת, 10 במרץ 2012
דמיון מודרך: לחוות מציאות אחרת
דמיון מודרך: לחוות מציאות אחרת
"קשה לי לדמיין", "לא רואה כלום כשאני מנסה לדמיין", אני שומעת לעיתים ממטופלים המגיעים אלי, "מודאגים" שלא יצליחו "לעשות" דמיון מודרך.
האם צריך כישרון מיוחד כדי לדמיין?
מסתבר שאין צורך.
זו יכולת מולדת. אנחנו עושים זאת כל הזמן, בין אם אנחנו מודעים ובין אם לא.
אנחנו מתרגמים את מה שקורה סביבנו ובנו בעזרת החושים שלנו.
חוש הראייה מספק לנו תמונות, השמיעה את פס הקול, המישוש תחושה, גם חוש הריח והטעם מספקים לנו אינפורמציה. כולם משפיעים על מנעד הרגשות שלנו.
זיכרון של אהבה
היזכרו כמה פעמים עברתם ברחוב ולפתע עלה באפכם ריח של בושם או אפטר שייב.
אותו משב ריח קל שפתאום מגיע ומזכיר אהוב או אהובה נשכחים. חוויה כזו או אחרת שכבר שנים לא חשבתם עליה עולה פתאום.
במקביל לריח, באותו שבריר שנייה מופיעות גם תמונות. ברוב המקרים התמונות עולות ונעלמות במהירות כל-כך גדולה, שאנחנו לא מספיקים לעקוב אחריהן.
התמונות הללו מייצגות חוויה, אירוע, אדם מסוים - ומשאירות אותנו עם תחושה, רגש, זיכרון. באותו רגע דִמיַינו, פשוט לא היינו מודעים לתהליך.
היזכרו כמה פעמים שמעתם שיר, שברגע ששמעתם אותו התעצבתם או התרגשתם, כי הוא העלה זיכרון של אהבה רחוקה. או שיר אחר שמילא אתכם אנרגיה וישר רציתם לכבוש את העולם. גם כאן עלו תמונות, אותה אהבה אבודה, אולי פעילות מעצימה.
היזכרו מתי לאחרונה שמעתם מישהו אומר לכם משפט שהקפיץ אצלכם את כל הפיוזים, למרות שהאדם שאמר אותו לא התכוון להרגיז אתכם. הוא בעצם מייצג רק זיכרון רחוק של הורה או מורה, תמונות או סרט של חוויה לא נעימה - והיא זו שהקפיצה אתכם לתגובה הנוכחית.
והיזכרו כמה פעמים פגשתם מישהו, ומיד בשנייה הראשונה הוא לא מצא חן בעיניכם - מבלי שבעצם ידעתם עליו דבר. פשוט לא אהבתם אותו - אולי מפני שהוא דומה או מזכיר לכם מישהו אחר שאתם מכירים, אולי מישהו שפגע בכם או שלא הסתדרתם איתו, ושוב התמונות עולות ומפעילות רגש ותגובה.
מכיוון שהמוח שלנו מתרגם לתמונות, מכיוון שהמוח שלנו לא יודע להבדיל בין דמיון ומציאות ומכיוון שאין לו שום יכולת להבדיל בין זמנים, כל מה שעולה - קורה כאן ועכשיו: מפעיל תמונה, מייצר תחושה או רגש, מעביר משמעות מדבר אחד לדבר שני, משדה סמנטי אחד לשדה סמנטי אחר.
מכאן ניתן להבין שאנחנו בעצם משתמשים כל הזמן ביכולת שלנו לדמיין.
ככל שאנחנו משתמשים בחושים שלנו באופן מפורט יותר, נחווה באופן משמעותי יותר את עוצמת החוויה או האירוע.
וכמו שציינתי, כל זה קורה בנו רוב הזמן באופן לא מודע. אנחנו עוברים במשך היום משלב רגשי כזה לשלב רגשי אחר, מעוצמת רגש חלשה לחזקה וחוזר חלילה - לפי הפירוט החושי שאותו אנחנו חווים בכל רגע נתון.
את "העבודה" הזו עושה תת-המודע שלנו - זה שכולל בתוכו מחשבות, חלומות, רצונות, זיכרונות, שאיפות, פחדים, מיומנויות ועוד. מכיוון שבחיי היומיום תהליך החשיבה אינו מודע, אנחנו הופכים להיות מודעים רק לתוצאותיו - לרגש או לתחושה שהוא מעלה.
ועכשיו, כל שנותר לנו זה לגייס את הכוח הזה לטובתנו. ואם לחשיבה יש כזה כוח, כוח שיכול להשפיע על מצב הרוח שלנו, הרי מה שנותר לנו זה פשוט לרתום את הכוח הזה כדי לאפשר לעצמנו להשפיע - להשפיע על מצב הרוח שלנו, על ההישגים שלנו, על המחשבות שלנו, לרתום אותו ליכולות ולמשאבים שלנו כדי להביא לחיינו את מה שאנחנו מבקשים לעצמנו, כדי להשיג את מבוקשנו ולהגשים את המטרות והחלומות שלנו.
שריר של דמיון
כיצד משתמשים בדמיון מודרך? כמו כל שריר אחר שאנחנו רוצים לפתח, כך אנחנו יכולים לפתח גם את שריר הדמיון. ישנם אנשים שהדבר בא להם "בקלות" – הם מדמיינים בתמונות כל הזמן - ויש אנשים שעושים זאת אך לא מודעים לתהליך, אלא רק לתוצאה, להשפעה.
נתייחס לרגע לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו במחשבה, כשאנחנו מתכננים משהו, מפחדים ממשהו, רוצים משהו, כמו לפני פגישה חשובה או אחריה, כשאנחנו משחזרים אותה (ובעצם אנחנו כבר משחזרים את מה שנדמה שקרה לנו).
כשאנחנו מספרים לעצמנו סיפור בראש, אנחנו מדמיינים בתמונות - גם אם נדמה לנו שאנחנו משתמשים רק במילים.
ומהרגע שבו אנחנו מודעים לעובדה שאנחנו מדמיינים ויוצרים בראשנו מציאות כלשהי, מתאימה יותר או פחות, נוכל לכוון אותה כדי להעצים ולהדגיש כל מיני חלקים, לאפשר לה להפוך למציאות היחידה שקיימת עבורנו. לצורך העניין ניקח לדוגמה פגישה. אנחנו יכולים לראות את עצמנו נראים הכי טוב שאפשר, מגיעים לבושים טוב, עם מצב רוח טוב, מריחים טוב, עם המון ביטחון ושמחה. לראות איך הצד השני שמח לפגוש בנו, מתרשם מאיתנו.
לשמוע אותנו מדברים בביטחון ובקלילות, לראות איך הצד שני מחייך, צוחק, מגיב.
כשאנחנו בוחרים לתכנן מראש את הפגישה מנקודת מבט זאת, גדלים מאוד הסיכויים שכשנגיע לפגישה היא תהפוך להיות בדיוק מה שזימנו.
בכל רגע נתון, יש לנו זכות הבחירה – אנחנו יכולים לבחור את הצבעים, הקולות, המראות, התחושות ואת עוצמתם של כל אלה בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. בדמיון המודרך שאנחנו עושים בתוכנו לפני, אחרי, בזמן.
כשאנחנו בוחרים בטיפול בדמיון מודרך, אנחנו מאפשרים למנחה או למטפל לסייע לנו לחוות את החוויה במלואה, מבלי לסטות לחוויות אחרות או לתת להפרעות חיצוניות לעצור את התהליך.
בתחילת המפגש המטפל והמונחה מגדירים יחד את המטרה, את המשאבים, היכולות והמטפורות שיתמכו ויעזרו בהשגת המטרה. לאחר מכן, תוך רגיעה עמוקה של המונחה ובעזרת שימוש בתבניות, מטפורות ושפה ייחודית המותאמת לתת-המודע שלנו – מתאפשר לחלקים הלא מודעים שלנו להתעדכן, להשתחרר ממה שאינו מתאים לנו יותר, ולמצוא תשובות ופתרונות חדשים, כאלה המתאימים לנו בשלב זה של חיינו.
"קשה לי לדמיין", "לא רואה כלום כשאני מנסה לדמיין", אני שומעת לעיתים ממטופלים המגיעים אלי, "מודאגים" שלא יצליחו "לעשות" דמיון מודרך.
האם צריך כישרון מיוחד כדי לדמיין?
מסתבר שאין צורך.
זו יכולת מולדת. אנחנו עושים זאת כל הזמן, בין אם אנחנו מודעים ובין אם לא.
אנחנו מתרגמים את מה שקורה סביבנו ובנו בעזרת החושים שלנו.
חוש הראייה מספק לנו תמונות, השמיעה את פס הקול, המישוש תחושה, גם חוש הריח והטעם מספקים לנו אינפורמציה. כולם משפיעים על מנעד הרגשות שלנו.
זיכרון של אהבה
היזכרו כמה פעמים עברתם ברחוב ולפתע עלה באפכם ריח של בושם או אפטר שייב.
אותו משב ריח קל שפתאום מגיע ומזכיר אהוב או אהובה נשכחים. חוויה כזו או אחרת שכבר שנים לא חשבתם עליה עולה פתאום.
במקביל לריח, באותו שבריר שנייה מופיעות גם תמונות. ברוב המקרים התמונות עולות ונעלמות במהירות כל-כך גדולה, שאנחנו לא מספיקים לעקוב אחריהן.
התמונות הללו מייצגות חוויה, אירוע, אדם מסוים - ומשאירות אותנו עם תחושה, רגש, זיכרון. באותו רגע דִמיַינו, פשוט לא היינו מודעים לתהליך.
היזכרו כמה פעמים שמעתם שיר, שברגע ששמעתם אותו התעצבתם או התרגשתם, כי הוא העלה זיכרון של אהבה רחוקה. או שיר אחר שמילא אתכם אנרגיה וישר רציתם לכבוש את העולם. גם כאן עלו תמונות, אותה אהבה אבודה, אולי פעילות מעצימה.
היזכרו מתי לאחרונה שמעתם מישהו אומר לכם משפט שהקפיץ אצלכם את כל הפיוזים, למרות שהאדם שאמר אותו לא התכוון להרגיז אתכם. הוא בעצם מייצג רק זיכרון רחוק של הורה או מורה, תמונות או סרט של חוויה לא נעימה - והיא זו שהקפיצה אתכם לתגובה הנוכחית.
והיזכרו כמה פעמים פגשתם מישהו, ומיד בשנייה הראשונה הוא לא מצא חן בעיניכם - מבלי שבעצם ידעתם עליו דבר. פשוט לא אהבתם אותו - אולי מפני שהוא דומה או מזכיר לכם מישהו אחר שאתם מכירים, אולי מישהו שפגע בכם או שלא הסתדרתם איתו, ושוב התמונות עולות ומפעילות רגש ותגובה.
מכיוון שהמוח שלנו מתרגם לתמונות, מכיוון שהמוח שלנו לא יודע להבדיל בין דמיון ומציאות ומכיוון שאין לו שום יכולת להבדיל בין זמנים, כל מה שעולה - קורה כאן ועכשיו: מפעיל תמונה, מייצר תחושה או רגש, מעביר משמעות מדבר אחד לדבר שני, משדה סמנטי אחד לשדה סמנטי אחר.
מכאן ניתן להבין שאנחנו בעצם משתמשים כל הזמן ביכולת שלנו לדמיין.
ככל שאנחנו משתמשים בחושים שלנו באופן מפורט יותר, נחווה באופן משמעותי יותר את עוצמת החוויה או האירוע.
וכמו שציינתי, כל זה קורה בנו רוב הזמן באופן לא מודע. אנחנו עוברים במשך היום משלב רגשי כזה לשלב רגשי אחר, מעוצמת רגש חלשה לחזקה וחוזר חלילה - לפי הפירוט החושי שאותו אנחנו חווים בכל רגע נתון.
את "העבודה" הזו עושה תת-המודע שלנו - זה שכולל בתוכו מחשבות, חלומות, רצונות, זיכרונות, שאיפות, פחדים, מיומנויות ועוד. מכיוון שבחיי היומיום תהליך החשיבה אינו מודע, אנחנו הופכים להיות מודעים רק לתוצאותיו - לרגש או לתחושה שהוא מעלה.
ועכשיו, כל שנותר לנו זה לגייס את הכוח הזה לטובתנו. ואם לחשיבה יש כזה כוח, כוח שיכול להשפיע על מצב הרוח שלנו, הרי מה שנותר לנו זה פשוט לרתום את הכוח הזה כדי לאפשר לעצמנו להשפיע - להשפיע על מצב הרוח שלנו, על ההישגים שלנו, על המחשבות שלנו, לרתום אותו ליכולות ולמשאבים שלנו כדי להביא לחיינו את מה שאנחנו מבקשים לעצמנו, כדי להשיג את מבוקשנו ולהגשים את המטרות והחלומות שלנו.
שריר של דמיון
כיצד משתמשים בדמיון מודרך? כמו כל שריר אחר שאנחנו רוצים לפתח, כך אנחנו יכולים לפתח גם את שריר הדמיון. ישנם אנשים שהדבר בא להם "בקלות" – הם מדמיינים בתמונות כל הזמן - ויש אנשים שעושים זאת אך לא מודעים לתהליך, אלא רק לתוצאה, להשפעה.
נתייחס לרגע לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו במחשבה, כשאנחנו מתכננים משהו, מפחדים ממשהו, רוצים משהו, כמו לפני פגישה חשובה או אחריה, כשאנחנו משחזרים אותה (ובעצם אנחנו כבר משחזרים את מה שנדמה שקרה לנו).
כשאנחנו מספרים לעצמנו סיפור בראש, אנחנו מדמיינים בתמונות - גם אם נדמה לנו שאנחנו משתמשים רק במילים.
ומהרגע שבו אנחנו מודעים לעובדה שאנחנו מדמיינים ויוצרים בראשנו מציאות כלשהי, מתאימה יותר או פחות, נוכל לכוון אותה כדי להעצים ולהדגיש כל מיני חלקים, לאפשר לה להפוך למציאות היחידה שקיימת עבורנו. לצורך העניין ניקח לדוגמה פגישה. אנחנו יכולים לראות את עצמנו נראים הכי טוב שאפשר, מגיעים לבושים טוב, עם מצב רוח טוב, מריחים טוב, עם המון ביטחון ושמחה. לראות איך הצד השני שמח לפגוש בנו, מתרשם מאיתנו.
לשמוע אותנו מדברים בביטחון ובקלילות, לראות איך הצד שני מחייך, צוחק, מגיב.
כשאנחנו בוחרים לתכנן מראש את הפגישה מנקודת מבט זאת, גדלים מאוד הסיכויים שכשנגיע לפגישה היא תהפוך להיות בדיוק מה שזימנו.
בכל רגע נתון, יש לנו זכות הבחירה – אנחנו יכולים לבחור את הצבעים, הקולות, המראות, התחושות ואת עוצמתם של כל אלה בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. בדמיון המודרך שאנחנו עושים בתוכנו לפני, אחרי, בזמן.
כשאנחנו בוחרים בטיפול בדמיון מודרך, אנחנו מאפשרים למנחה או למטפל לסייע לנו לחוות את החוויה במלואה, מבלי לסטות לחוויות אחרות או לתת להפרעות חיצוניות לעצור את התהליך.
בתחילת המפגש המטפל והמונחה מגדירים יחד את המטרה, את המשאבים, היכולות והמטפורות שיתמכו ויעזרו בהשגת המטרה. לאחר מכן, תוך רגיעה עמוקה של המונחה ובעזרת שימוש בתבניות, מטפורות ושפה ייחודית המותאמת לתת-המודע שלנו – מתאפשר לחלקים הלא מודעים שלנו להתעדכן, להשתחרר ממה שאינו מתאים לנו יותר, ולמצוא תשובות ופתרונות חדשים, כאלה המתאימים לנו בשלב זה של חיינו.
יום שבת, 25 בפברואר 2012
תרפיית הגשטלט: ריפוי כאן ועכשיו
תרפיית הגשטלט: ריפוי כאן ועכשיו
משמעות המילה "גשטלט" בגרמנית היא: תבנית, דמות, או שלם בעל משמעות.
בשנת 1923 גילה מקס וורטהיימר שבבני אדם קיימת נטייה לעשות סדר פנימי לאופן שבו הם תופסים את המידע שאליו הם נחשפים.
בהמשך הוכיחו תלמידיו וממשיכי דרכו כי האדם קולט אינפורמציה כתבניות גם כשאלה אינן שלמות, ונוטה להשלים את המידע החסר לסגירת התבנית מתוך ידיעותיו וניסיונותיו הקודמים.
מתוך כך אחד הרעיונות המרכזיים בגשטלט הוא שאנחנו אוסף רב של תבניות אותן אספנו במהלך חיינו.
זיכרונות, חוויות, פרשנויות סובייקטיביות על חוויות וזיכרונות עבר, אפילו דעותיהם של אחרים משמעותיים נכנסות לתוך התבניות האישיות שלנו.
מכיוון שהמוח אינו יכול לסבול חוסר סדר ועניינים פתוחים, אנחנו חייבים לעשות סדר ולהשלים אותם על פי אינפורמציות ותפיסת העולם שלנו בכל דבר.
כך, דרך ארגון ייחודי וסובייקטיבי בתוכנו, ארגון של מיקום, דמות ורקע, דמיון, קירבה, סדר, המשכיות, צורה ופרטי מידע רבים ונפרדים שאנחנו קולטים, מעבדים ומשלימים, כמו גם הדרך בה הם מצטרפים בתוכנו והופכים לכלל שלמות בעלת משמעות עבורנו, היא זו ההופכת לתבנית.
כל אחת מהתבניות הסובייקטיביות הללו וכולן יחד הנמצאות בתוכנו יוצרות את ה "אני" הייחודי, השונה והחד –פעמי.
פריץ פרלס, רופא ומומחה בפסיכואנליזה, פיתח את "תרפיית הגשטלט" באמצע המאה העשרים כאינטגרציה של גישות פילוסופיות ופסיכולוגיות רבות וטבע אותה כמושג המציין את התבנית שעל פיה תופש ומזהה האישי את צרכיו ומארגן את פעילויותיו כדי לספק, לצמוח ולהתפתח בעזרתן.
השימוש בתרפיית הגשטלט מאפשר לאינדיבידואל להעלות את רמת המודעות, לקחת בעלות ואחריות על חייו ולהרחיב את יכולות הבחירה שלו.
בתרפיית הגשטלט עוסקים כאמור במספר נושאים מרכזיים ביניהם: כאן ועכשיו, דמות ורקע, עניינים לא סגורים, קונטקט – הפרעות בקונטקט, קוטביות ועוד.
בעבודה עם תרפיית הגשטלט מאמינים שהעבודה צריכה ויכולה להיעשות אך ורק בהווה, כיוון שההווה הוא הזמן בו מתרחשת ההתנסות, המפגש בין אנשים.
מכאן שרק בכאן ובעכשיו אנחנו חווים ומרגישים.
מתוך המודעות לעצמנו ולפעולות שלנו בכאן ובעכשיו, ניתן לגלות איך אנחנו מייצרים לעצמנו את הקשיים ומכאן גם את הדרך לפתור אותם במסגרת ההווה העכשווי.
לימוד זה יגדיל את היכולת שלנו לחקור ולמצוא פתרונות בזמן אמת בכל רגע נתון.
כפי שאומר פרלס בספרו "גשטלט – מילה במילה": "כשאתה שרוי בתוך העכשיו עומד לך כוח יצירה, עומד לך כוח המצאה. בהיכון חושיך, בהיפקח עיניך ובהיכרות אוזניך - כמוך כילד הקטן מצוא תמצא את הפתרון".
בתבניות שלנו יש משמעות רבה לפרטים, לתפאורה של האירוע, לכל מה שיש ברקע, ולדמות אליה אנחנו מכוונים את תשומת הלב שלנו. כך פעמים רבות אנחנו מפרשים את מה שאנו רואים, שומעים, מרגישים.
כשאנחנו נותנים תשומת לב ואנרגיה לחלק מסוים הוא זה ההופך למשמעותי.
כך רקע יכול להפוך לדמות ודמות יכולה להפוך לרקע.
מעצם כך אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו לבדוק כל תבנית שבנו מכמה נקודות מבט ומכאן ללמוד בכל פעם דברים חדשים על מה שנהפוך לדמות העיקרית.
תבניות, או "עניינים לא סגורים" בחיינו שוכנים בדרך כלל ברקע והופכים לדמות כאשר גירוי, או תגובה וכדומה מפעילים אותם, לעיתים באופן מודע, במקרים רבים באופן לא מודע, או אז הם מתפרצים אל מעל לפני השטח ויוצרים תגובה שבמקרים רבים אינה הולמת את המצב הנתון הקורה בעכשיו.
השאלות המתבקשות הן: איך תבניות אלה עדיין משרתות אותנו היום? איך נלמד לנהל אותן באופן מעצים ובונה?
כאן משלבת העבודה עם תרפיית הגשטלט את המודעות והאחריות האישית שלנו.
כאמור, המפתח למודעות עצמית טמון בנוכחות מלאה ברגע הזה ובהבנת התהליכים המתרחשים בו.
כאשר אנחנו מודעים לכל החלקים בתוכנו, גם לאותם חלקים הנמצאים בנו שלעיתים יש לנו נטייה להכחישם, כמו גם לתבניות ולעניינים הלא סגורים המפעילים אותנו, או אז נוכל לבחור ולקחת אחריות מלאה על חיינו, על כל החלקים שלנו, להבין מה הם תורמים לנו. נוכל לשחזר חוויות טראומטיות שחווינו, לייצר עבורן חוויות חדשות, מתקנות, כאלה שיאפשרו לנו להחזיר את השליטה לחיינו, לנתק את המתגים האוטומטיים המפעילים אותנו בהווה. מתוך אלה יתאפשר לנו לחיות את חיינו באופן מלא ומספק.
משמעות המילה "גשטלט" בגרמנית היא: תבנית, דמות, או שלם בעל משמעות.
בשנת 1923 גילה מקס וורטהיימר שבבני אדם קיימת נטייה לעשות סדר פנימי לאופן שבו הם תופסים את המידע שאליו הם נחשפים.
בהמשך הוכיחו תלמידיו וממשיכי דרכו כי האדם קולט אינפורמציה כתבניות גם כשאלה אינן שלמות, ונוטה להשלים את המידע החסר לסגירת התבנית מתוך ידיעותיו וניסיונותיו הקודמים.
מתוך כך אחד הרעיונות המרכזיים בגשטלט הוא שאנחנו אוסף רב של תבניות אותן אספנו במהלך חיינו.
זיכרונות, חוויות, פרשנויות סובייקטיביות על חוויות וזיכרונות עבר, אפילו דעותיהם של אחרים משמעותיים נכנסות לתוך התבניות האישיות שלנו.
מכיוון שהמוח אינו יכול לסבול חוסר סדר ועניינים פתוחים, אנחנו חייבים לעשות סדר ולהשלים אותם על פי אינפורמציות ותפיסת העולם שלנו בכל דבר.
כך, דרך ארגון ייחודי וסובייקטיבי בתוכנו, ארגון של מיקום, דמות ורקע, דמיון, קירבה, סדר, המשכיות, צורה ופרטי מידע רבים ונפרדים שאנחנו קולטים, מעבדים ומשלימים, כמו גם הדרך בה הם מצטרפים בתוכנו והופכים לכלל שלמות בעלת משמעות עבורנו, היא זו ההופכת לתבנית.
כל אחת מהתבניות הסובייקטיביות הללו וכולן יחד הנמצאות בתוכנו יוצרות את ה "אני" הייחודי, השונה והחד –פעמי.
פריץ פרלס, רופא ומומחה בפסיכואנליזה, פיתח את "תרפיית הגשטלט" באמצע המאה העשרים כאינטגרציה של גישות פילוסופיות ופסיכולוגיות רבות וטבע אותה כמושג המציין את התבנית שעל פיה תופש ומזהה האישי את צרכיו ומארגן את פעילויותיו כדי לספק, לצמוח ולהתפתח בעזרתן.
השימוש בתרפיית הגשטלט מאפשר לאינדיבידואל להעלות את רמת המודעות, לקחת בעלות ואחריות על חייו ולהרחיב את יכולות הבחירה שלו.
בתרפיית הגשטלט עוסקים כאמור במספר נושאים מרכזיים ביניהם: כאן ועכשיו, דמות ורקע, עניינים לא סגורים, קונטקט – הפרעות בקונטקט, קוטביות ועוד.
בעבודה עם תרפיית הגשטלט מאמינים שהעבודה צריכה ויכולה להיעשות אך ורק בהווה, כיוון שההווה הוא הזמן בו מתרחשת ההתנסות, המפגש בין אנשים.
מכאן שרק בכאן ובעכשיו אנחנו חווים ומרגישים.
מתוך המודעות לעצמנו ולפעולות שלנו בכאן ובעכשיו, ניתן לגלות איך אנחנו מייצרים לעצמנו את הקשיים ומכאן גם את הדרך לפתור אותם במסגרת ההווה העכשווי.
לימוד זה יגדיל את היכולת שלנו לחקור ולמצוא פתרונות בזמן אמת בכל רגע נתון.
כפי שאומר פרלס בספרו "גשטלט – מילה במילה": "כשאתה שרוי בתוך העכשיו עומד לך כוח יצירה, עומד לך כוח המצאה. בהיכון חושיך, בהיפקח עיניך ובהיכרות אוזניך - כמוך כילד הקטן מצוא תמצא את הפתרון".
בתבניות שלנו יש משמעות רבה לפרטים, לתפאורה של האירוע, לכל מה שיש ברקע, ולדמות אליה אנחנו מכוונים את תשומת הלב שלנו. כך פעמים רבות אנחנו מפרשים את מה שאנו רואים, שומעים, מרגישים.
כשאנחנו נותנים תשומת לב ואנרגיה לחלק מסוים הוא זה ההופך למשמעותי.
כך רקע יכול להפוך לדמות ודמות יכולה להפוך לרקע.
מעצם כך אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו לבדוק כל תבנית שבנו מכמה נקודות מבט ומכאן ללמוד בכל פעם דברים חדשים על מה שנהפוך לדמות העיקרית.
תבניות, או "עניינים לא סגורים" בחיינו שוכנים בדרך כלל ברקע והופכים לדמות כאשר גירוי, או תגובה וכדומה מפעילים אותם, לעיתים באופן מודע, במקרים רבים באופן לא מודע, או אז הם מתפרצים אל מעל לפני השטח ויוצרים תגובה שבמקרים רבים אינה הולמת את המצב הנתון הקורה בעכשיו.
השאלות המתבקשות הן: איך תבניות אלה עדיין משרתות אותנו היום? איך נלמד לנהל אותן באופן מעצים ובונה?
כאן משלבת העבודה עם תרפיית הגשטלט את המודעות והאחריות האישית שלנו.
כאמור, המפתח למודעות עצמית טמון בנוכחות מלאה ברגע הזה ובהבנת התהליכים המתרחשים בו.
כאשר אנחנו מודעים לכל החלקים בתוכנו, גם לאותם חלקים הנמצאים בנו שלעיתים יש לנו נטייה להכחישם, כמו גם לתבניות ולעניינים הלא סגורים המפעילים אותנו, או אז נוכל לבחור ולקחת אחריות מלאה על חיינו, על כל החלקים שלנו, להבין מה הם תורמים לנו. נוכל לשחזר חוויות טראומטיות שחווינו, לייצר עבורן חוויות חדשות, מתקנות, כאלה שיאפשרו לנו להחזיר את השליטה לחיינו, לנתק את המתגים האוטומטיים המפעילים אותנו בהווה. מתוך אלה יתאפשר לנו לחיות את חיינו באופן מלא ומספק.
יום חמישי, 23 בפברואר 2012
חייבים לדבר על חוה
חייבים לדבר על חוה
צפיתי לאחרונה בסרט "חייבים לדבר על קווין". אחד הסרטים המשמעותיים, הטובים ועוכרי השלווה העוסקים ביחסים בין אם ובנה. בין אם לעצמה. על העברה והעברה נגדית.
מבקשת לציין שיש ספוילרים במאמר זה כדי לאפשר למי שעדיין לא צפה בסרט ורוצה לצפות בו באופן נקי, לבדוק קודם האם קריאת מאמר זה עלולה לשנות את חווית הצפייה שלו.
במהלך הצפייה בסרט מצאתי את עצמי חושבת על סיפורם של אדם וחוה ולא יכולתי שלא למצוא הקבלה בין חוה אם כל חי, לבין מה שקורה לאווה (חוה) בסרט.
הסרט ברובו מוגש מנקודת מבטה של אווה, האם, כך שנקודת המבט הסובייקטיבית שלה היא זו המנחה אותנו בצפייה בסרט.
ובסרט, אווה חוזרת שנתיים לאחר המאורעות, שהפכו את עולמה, למקום אותו היא מכירה הכי טוב. למקום העבודה שהיה בשבילה גן עדן לפני שנישאה והפכה לאימא.
עולם בו "שלטה", הצליחה, עשתה כל מה שהתאוותה, בלי לחשוב על כלום מעבר לרגע הנתון שם הרגישה כמו מלכת העולם.
וכמו חוה בגן עדן ברגע אחד של "איבוד הדעת", וכשהיא יודעת שהיא לא "מוגנת", היא נסחפת אחר "היצר" ונכנסת להריון. מבחינתה העונש הוא סילוקה מגן העדן עם הקללה: "והרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג').
אווה יולדת את בנה הבכור קווין. (ולא יכולה שלא לתהות האם השם קווין ניתן לילד בגלל הדמיון לשם קיין).
ולמרות דמותה הנעלמה של חוה מספר בראשית, בסרט נוצרת מערכת היחסים הראשונה שבין אם לבנה הבכור. מערכת יחסים שנעלמת בספר בראשית, אך יכולה להעלות שאלות לאור התנהלותו של קיין בהמשך, מה הייתה השפעתה של חוה על קיין בשנותיו הראשונות לפני ואחרי שנולד אחיו הבל. (ושוב גורם לי לתהות, למרות שמשמעות השם הבל הוא בעברית, מדוע נקראה אחותו הקטנה ו"האהובה" של קווין סילי).
חווייתה הקשה של אווה כאם מתחילה כשהיא נכנסת להריון, החיוך סר מפניה.
בקורס הכנה ללידה היא נמלטת משם מבוהלת לגמרי מכל הנשים החושפות את בטנן הגדולה ומתגאות בה.
במהלך הלידה האחות המיילדת מבקשת ממנה שוב ושוב להפסיק להתנגד לתהליך.
עם לידתו של קווין, אווה חווה את בכיו הבלתי פוסק של קווין בנה או את אי רצונו לשחק איתה כמשהו אישי נגדה. הדוגמא הטובה ביותר שלה היא כאשר מגיע פרנקלין, אביו של קווין הביתה, קווין אינו בוכה ומקבל את חיבוקו החם של אביו בשקט.
האם חוסר היכולת שלה לוותר על חייה הקודמים, האם התחושה של החלל המת בנפשה של אווה, האלימות האצורה בתוכה, אלימות המתבטאת בין היתר בפניה הקפואות לחלוטין כאשר היא מנסה להרגיע את בנה, ללמד אותו לשחק, הרגע שבו היא מציינת בפני בנה שהיא הייתה מאושרת לפני שהוא נולד, או זה שבו היא הורסת באגרסיביות את אקדח הצעצוע איתו קווין מלכלך את קירות חדרה, הם אלה הגורמים לקווין להרגיש "בלתי רצוי"?
האם בעצם כל מעשיו המכעיסים במכוון של קווין מהרגע שנולד הינם ניסיונותיו למשוך את תשומת ליבה, לעורר את אהבתה של אימו כלפיו? לקבל ממנה את החיבוק והאהבה שכל כך חסרים לו ממנה?
אפילו כשהוא צורח את נישמתו, אווה שאינה יודעת מה לעשות איתו מחזיקה את קווין כל כך רחוק ממנה כאשר גופו תלוי באוויר ואין כלום תחתיו.
האם אווה מעבירה אל קווין מיומו הראשון בעולם ואולי אפילו מבטן ומלידה את אכזריותה, הקור שבה, חוסר אהבתה אל עצמה ואליו, יכולת הניתוק המוחלטת שלה מהעולם?
כמו שקווין מציין בשלב מסוים: "בגלל שאתה רגיל למשהו זה לא אומר שאתה חייב לחבב אותו, הנה את רגילה אלי".
וכותב שמשון ויגודר מתוך ההקדמה לספרו של תומס אוגדן "הקצה הפרימיטיבי של החוויה" (עם עובד 2010)
"אוגדן רואה בהזדהות השלכתית תוצר של יחסי גומלין בין תהליכים תוך אישיים ובין אישיים המתרחשים בו זמנית. מצבים רגשיים הקשורים לפנטזיות לא מודעות של אדם אחד (המשליך) מתעוררים, נחווים ועוברים עיבוד אצל אדם אחר (מקבל ההשלכה).
כך משתמש המשליך בזולתו כדי להיפטר מחלק פנימי כלשהו – הנחוה כבלתי רצוי או נתון בסכנה – ובאותו זמן גם שומר על אותו חלק פנימי, "המופקד" אצל הזולת.
המרכיב הבין אישי של ההזדהות ההשלכתית נכנס לתמונה, כאשר מקבל ההשלכה מופעל כך שהוא חושב, מרגיש ומתנהג בהתאם למה שהושלך עליו. במילים אחרות, נכפית עליו הזדהות עם החלקים המוכחשים של המשליך, שהוא חוה אותם כאילו היו שלו עצמו".
האם אם שאינה מסוגלת להרגיש כל אהבה ומשליכה את חוסר היכולת שלה לאהוב, את הזדקקותה לאהבה מבנה שזה עתה נולד ובעצם זקוק כל-כך לאהבתה והכלתה, יכולותיה וכוחותיה של אמו. כאשר האם עצמה מחפשת את אהבתו ואישורו של בנה דרך התנהגותו "הטובה" שתוכיח את אהבתו לאמו.
האם מתוך המחסור הזה של שניהם משהו טוב בכלל יכול לצמוח?
ונחזור לבראשית, חוה יולדת את הבל אח לקיין. אווה יולדת את סילי, אחות לקווין.
כאן נחלק הבית לשניים, ברור שאווה מעדיפה את סילי על פניו.
סילי ילדה טובה, היא מקבלת באהבה את הכול, כולל ההתעללויות של אחיה, אומרת תודה גם כאשר כואב לה.
אלימותה של אווה ממשיכה אל מול האלימות של בנה המתגרה בה ובודק את גבולותיו,
אך במקביל בודק גם את גבולותיה של אווה המגיבה באלימות כלפי האלימות שלו.
כזו השולחת את שניהם לבית החולים, ממנה קווין יוצא עם צלקת, צלקת בעזרתה הוא מזכיר לאימו מה עשתה לו וכיצד הוא "מגן" אליה בפני אביו כאשר הוא מסתיר ממנו כיצד קיבל את "אות הקין" שלו.
גם כאשר אווה מתנצלת במכונית בפני בנה על מה שעשתה היא אינה מסוגלת לדבר אליו בגוף ראשון אלא אומרת: "מה שאימא עשתה לא היה בסדר, אימא מתנצלת".
"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו..... ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו....".
וקווין בוחר להשאיר רק את אמו בחיים, האם בגלל שהיא מושא אהבתו הקמאית היחידה,
או שהוא בוחר להעניש אותה בחיים בגיהינום.
בדיוק כמו שאומרת אווה אל שני השליחים, שליחי בית האל, המגיעים לביתה לאחר שהכול הסתיים, השואלים אותה האם תגיע לגן עדן: "אני הולכת לגיהינום, קללת נצח, זה כל הסיפור".
צפיתי לאחרונה בסרט "חייבים לדבר על קווין". אחד הסרטים המשמעותיים, הטובים ועוכרי השלווה העוסקים ביחסים בין אם ובנה. בין אם לעצמה. על העברה והעברה נגדית.
מבקשת לציין שיש ספוילרים במאמר זה כדי לאפשר למי שעדיין לא צפה בסרט ורוצה לצפות בו באופן נקי, לבדוק קודם האם קריאת מאמר זה עלולה לשנות את חווית הצפייה שלו.
במהלך הצפייה בסרט מצאתי את עצמי חושבת על סיפורם של אדם וחוה ולא יכולתי שלא למצוא הקבלה בין חוה אם כל חי, לבין מה שקורה לאווה (חוה) בסרט.
הסרט ברובו מוגש מנקודת מבטה של אווה, האם, כך שנקודת המבט הסובייקטיבית שלה היא זו המנחה אותנו בצפייה בסרט.
ובסרט, אווה חוזרת שנתיים לאחר המאורעות, שהפכו את עולמה, למקום אותו היא מכירה הכי טוב. למקום העבודה שהיה בשבילה גן עדן לפני שנישאה והפכה לאימא.
עולם בו "שלטה", הצליחה, עשתה כל מה שהתאוותה, בלי לחשוב על כלום מעבר לרגע הנתון שם הרגישה כמו מלכת העולם.
וכמו חוה בגן עדן ברגע אחד של "איבוד הדעת", וכשהיא יודעת שהיא לא "מוגנת", היא נסחפת אחר "היצר" ונכנסת להריון. מבחינתה העונש הוא סילוקה מגן העדן עם הקללה: "והרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג').
אווה יולדת את בנה הבכור קווין. (ולא יכולה שלא לתהות האם השם קווין ניתן לילד בגלל הדמיון לשם קיין).
ולמרות דמותה הנעלמה של חוה מספר בראשית, בסרט נוצרת מערכת היחסים הראשונה שבין אם לבנה הבכור. מערכת יחסים שנעלמת בספר בראשית, אך יכולה להעלות שאלות לאור התנהלותו של קיין בהמשך, מה הייתה השפעתה של חוה על קיין בשנותיו הראשונות לפני ואחרי שנולד אחיו הבל. (ושוב גורם לי לתהות, למרות שמשמעות השם הבל הוא בעברית, מדוע נקראה אחותו הקטנה ו"האהובה" של קווין סילי).
חווייתה הקשה של אווה כאם מתחילה כשהיא נכנסת להריון, החיוך סר מפניה.
בקורס הכנה ללידה היא נמלטת משם מבוהלת לגמרי מכל הנשים החושפות את בטנן הגדולה ומתגאות בה.
במהלך הלידה האחות המיילדת מבקשת ממנה שוב ושוב להפסיק להתנגד לתהליך.
עם לידתו של קווין, אווה חווה את בכיו הבלתי פוסק של קווין בנה או את אי רצונו לשחק איתה כמשהו אישי נגדה. הדוגמא הטובה ביותר שלה היא כאשר מגיע פרנקלין, אביו של קווין הביתה, קווין אינו בוכה ומקבל את חיבוקו החם של אביו בשקט.
האם חוסר היכולת שלה לוותר על חייה הקודמים, האם התחושה של החלל המת בנפשה של אווה, האלימות האצורה בתוכה, אלימות המתבטאת בין היתר בפניה הקפואות לחלוטין כאשר היא מנסה להרגיע את בנה, ללמד אותו לשחק, הרגע שבו היא מציינת בפני בנה שהיא הייתה מאושרת לפני שהוא נולד, או זה שבו היא הורסת באגרסיביות את אקדח הצעצוע איתו קווין מלכלך את קירות חדרה, הם אלה הגורמים לקווין להרגיש "בלתי רצוי"?
האם בעצם כל מעשיו המכעיסים במכוון של קווין מהרגע שנולד הינם ניסיונותיו למשוך את תשומת ליבה, לעורר את אהבתה של אימו כלפיו? לקבל ממנה את החיבוק והאהבה שכל כך חסרים לו ממנה?
אפילו כשהוא צורח את נישמתו, אווה שאינה יודעת מה לעשות איתו מחזיקה את קווין כל כך רחוק ממנה כאשר גופו תלוי באוויר ואין כלום תחתיו.
האם אווה מעבירה אל קווין מיומו הראשון בעולם ואולי אפילו מבטן ומלידה את אכזריותה, הקור שבה, חוסר אהבתה אל עצמה ואליו, יכולת הניתוק המוחלטת שלה מהעולם?
כמו שקווין מציין בשלב מסוים: "בגלל שאתה רגיל למשהו זה לא אומר שאתה חייב לחבב אותו, הנה את רגילה אלי".
וכותב שמשון ויגודר מתוך ההקדמה לספרו של תומס אוגדן "הקצה הפרימיטיבי של החוויה" (עם עובד 2010)
"אוגדן רואה בהזדהות השלכתית תוצר של יחסי גומלין בין תהליכים תוך אישיים ובין אישיים המתרחשים בו זמנית. מצבים רגשיים הקשורים לפנטזיות לא מודעות של אדם אחד (המשליך) מתעוררים, נחווים ועוברים עיבוד אצל אדם אחר (מקבל ההשלכה).
כך משתמש המשליך בזולתו כדי להיפטר מחלק פנימי כלשהו – הנחוה כבלתי רצוי או נתון בסכנה – ובאותו זמן גם שומר על אותו חלק פנימי, "המופקד" אצל הזולת.
המרכיב הבין אישי של ההזדהות ההשלכתית נכנס לתמונה, כאשר מקבל ההשלכה מופעל כך שהוא חושב, מרגיש ומתנהג בהתאם למה שהושלך עליו. במילים אחרות, נכפית עליו הזדהות עם החלקים המוכחשים של המשליך, שהוא חוה אותם כאילו היו שלו עצמו".
האם אם שאינה מסוגלת להרגיש כל אהבה ומשליכה את חוסר היכולת שלה לאהוב, את הזדקקותה לאהבה מבנה שזה עתה נולד ובעצם זקוק כל-כך לאהבתה והכלתה, יכולותיה וכוחותיה של אמו. כאשר האם עצמה מחפשת את אהבתו ואישורו של בנה דרך התנהגותו "הטובה" שתוכיח את אהבתו לאמו.
האם מתוך המחסור הזה של שניהם משהו טוב בכלל יכול לצמוח?
ונחזור לבראשית, חוה יולדת את הבל אח לקיין. אווה יולדת את סילי, אחות לקווין.
כאן נחלק הבית לשניים, ברור שאווה מעדיפה את סילי על פניו.
סילי ילדה טובה, היא מקבלת באהבה את הכול, כולל ההתעללויות של אחיה, אומרת תודה גם כאשר כואב לה.
אלימותה של אווה ממשיכה אל מול האלימות של בנה המתגרה בה ובודק את גבולותיו,
אך במקביל בודק גם את גבולותיה של אווה המגיבה באלימות כלפי האלימות שלו.
כזו השולחת את שניהם לבית החולים, ממנה קווין יוצא עם צלקת, צלקת בעזרתה הוא מזכיר לאימו מה עשתה לו וכיצד הוא "מגן" אליה בפני אביו כאשר הוא מסתיר ממנו כיצד קיבל את "אות הקין" שלו.
גם כאשר אווה מתנצלת במכונית בפני בנה על מה שעשתה היא אינה מסוגלת לדבר אליו בגוף ראשון אלא אומרת: "מה שאימא עשתה לא היה בסדר, אימא מתנצלת".
"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו..... ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו....".
וקווין בוחר להשאיר רק את אמו בחיים, האם בגלל שהיא מושא אהבתו הקמאית היחידה,
או שהוא בוחר להעניש אותה בחיים בגיהינום.
בדיוק כמו שאומרת אווה אל שני השליחים, שליחי בית האל, המגיעים לביתה לאחר שהכול הסתיים, השואלים אותה האם תגיע לגן עדן: "אני הולכת לגיהינום, קללת נצח, זה כל הסיפור".
יום ראשון, 12 בפברואר 2012
מעבר למילים: מפגש עם דמיון מודרך ומדיטציה בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
מעבר למילים: מפגש עם דמיון מודרך ומדיטציה
בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
יום רביעי 21.3.2012 בשעה 20:30 בתל-אביב
מהו דמיון מודרך, מהי מדיטציה, איך חווים אותם ומה הם מאפשרים בחיינו?
אתם מוזמנים למפגש חווייתי מהנה, בלי צורך בניסיון קודם, שבו תבינו ותחושו מהם דמיון מודרך ומדיטציה, ומה אפשר לעשות באמצעותם.
במפגש נשתמש בכמה דרכים פנימה כדי לפגוש את העוצמה והשקט שבתוכנו, ונצא עם חיוך וכלים פרקטיים לשימוש בחיי היומיום.
מנחים:
אסנת בוקופצר - מטפלת בכירה בדמיון מודרך ו-NLP, מנחת סדנאות העצמה.
לאתר האישי: www.nlptherapy.co.il
ירון קולטון - מטפל בכיר בדמיון מודרך ו-NLP, מנחה סדנאות מדיטציה. לאתר האישי: www.kolton.co.il
מתי ואיפה:
המפגש יתקיים בתל-אביב ביום רביעי 21.3.2012 – הפתיחה הרשמית של האביב – בשעות 20:30 עד 22:30.
המחיר: 100 שקל. אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה:
אסנת בוקופצר - 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון - 054-7321806 yaron@kolton.co.il
בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
יום רביעי 21.3.2012 בשעה 20:30 בתל-אביב
מהו דמיון מודרך, מהי מדיטציה, איך חווים אותם ומה הם מאפשרים בחיינו?
אתם מוזמנים למפגש חווייתי מהנה, בלי צורך בניסיון קודם, שבו תבינו ותחושו מהם דמיון מודרך ומדיטציה, ומה אפשר לעשות באמצעותם.
במפגש נשתמש בכמה דרכים פנימה כדי לפגוש את העוצמה והשקט שבתוכנו, ונצא עם חיוך וכלים פרקטיים לשימוש בחיי היומיום.
מנחים:
אסנת בוקופצר - מטפלת בכירה בדמיון מודרך ו-NLP, מנחת סדנאות העצמה.
לאתר האישי: www.nlptherapy.co.il
ירון קולטון - מטפל בכיר בדמיון מודרך ו-NLP, מנחה סדנאות מדיטציה. לאתר האישי: www.kolton.co.il
מתי ואיפה:
המפגש יתקיים בתל-אביב ביום רביעי 21.3.2012 – הפתיחה הרשמית של האביב – בשעות 20:30 עד 22:30.
המחיר: 100 שקל. אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה:
אסנת בוקופצר - 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון - 054-7321806 yaron@kolton.co.il
יום חמישי, 5 בינואר 2012
מפגש עם הילד הפנימי בדמיון מודרך בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
מפגש עם הילד הפנימי בדמיון מודרך
סדנה חווייתית בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
יום רביעי 1 בפברואר 2012 ב-20:30 בתל-אביב
במהלך הסדנה נקיים מפגש עם הילד הפנימי (הילדה הפנימית) שבנו, אותו ילד ייחודי הנמצא בתוכנו, הילד שהיינו, שאנחנו.
המפגש החווייתי ידגיש אותו חלק בנו שהוא באופן מובהק חי, אנרגטי, יצירתי.
האני האמיתי והראשוני שבנו, שלנו. אותו חלק בתוכנו שהוא אותנטי, טהור ונקי,
שהתקיים בנו לפני שהתחלנו לפתח דפוסים, תבניות, אמונות מגבילות, התנהגויות
של מה שצריך ומה שנכון לעשות.
במהלך המפגש נגלה מחדש את הקשר המשמעותי שלנו עם הילד הפנימי שבנו - כדי להתחבר שוב ליכולות, ליצירה ספונטנית, לחלומות, לחיות ולאנרגיה.
נזכיר לבוגר שבנו מהיכן למנף את התחושות הללו, כי הן היו שם מהתחלה.
נזכיר לאני המבוגר לחבק את הילד הקטן שנמצא בנו, כי רק אנחנו יודעים ומבינים בדיוק מה הילד עבר במהלך החיים.
המפגש יוליד נקודות מבט חדשות, וחיבור כל היכולות והעוצמות שהיו במקור ואלה שנבנו בנו במהלך השנים ליחידה אחת, בשילוב ביטחון, אמון ואהבה בין הילד הפנימי שבנו והמבוגר שאנחנו היום.
המפגש עם הילד הפנימי יאפשר לנו להתחבר מחדש לתחושות הילדות, לחלומות, לסקרנות הראשונית, לשחרור, לצחוק, ליכולת להרגיש אהוב ואוהב, בטוח ומוגן, ותחושות נוספות שלהן אנו זקוקים בחיינו הנוכחיים.
בסדנה נשתמש בכלי הדמיון המודרך וה-NLP, כשהגוף והתודעה מצויים ברגיעה. מתוך כך תתאפשר יצירת תקשורת בין המודע לבין הלא-מודע כדי לחזור לעצמנו הביתה, להתחבר אל המטרות והחלומות המשמעותיים ביותר שבנו, תוך קבלת כלים חדשים לחיים, כאלה שיאפשרו להמשיך ולתמוך בשינויים הרצויים.
מנחי הסדנה
אסנת בוקופצר וירון קולטון – מנחים ומטפלים בכירים בדמיון מודרך, NLP ותרפיית קו הזמן. לאתרים האישיים: www.nlptherapy.co.il www.kolton.co.il
מתי ואיפה
המפגש עם הילד/ה הפנימי/ת בדמיון מודרך יתקיים בתל-אביב
ביום רביעי 1.2.2012 בשעות 22:30-20:30.
המחיר: 100 שקל.
אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה
אסנת בוקופצר – 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון – 054-7321806 yaron@kolton.co.il
סדנה חווייתית בהנחיית אסנת בוקופצר וירון קולטון
יום רביעי 1 בפברואר 2012 ב-20:30 בתל-אביב
במהלך הסדנה נקיים מפגש עם הילד הפנימי (הילדה הפנימית) שבנו, אותו ילד ייחודי הנמצא בתוכנו, הילד שהיינו, שאנחנו.
המפגש החווייתי ידגיש אותו חלק בנו שהוא באופן מובהק חי, אנרגטי, יצירתי.
האני האמיתי והראשוני שבנו, שלנו. אותו חלק בתוכנו שהוא אותנטי, טהור ונקי,
שהתקיים בנו לפני שהתחלנו לפתח דפוסים, תבניות, אמונות מגבילות, התנהגויות
של מה שצריך ומה שנכון לעשות.
במהלך המפגש נגלה מחדש את הקשר המשמעותי שלנו עם הילד הפנימי שבנו - כדי להתחבר שוב ליכולות, ליצירה ספונטנית, לחלומות, לחיות ולאנרגיה.
נזכיר לבוגר שבנו מהיכן למנף את התחושות הללו, כי הן היו שם מהתחלה.
נזכיר לאני המבוגר לחבק את הילד הקטן שנמצא בנו, כי רק אנחנו יודעים ומבינים בדיוק מה הילד עבר במהלך החיים.
המפגש יוליד נקודות מבט חדשות, וחיבור כל היכולות והעוצמות שהיו במקור ואלה שנבנו בנו במהלך השנים ליחידה אחת, בשילוב ביטחון, אמון ואהבה בין הילד הפנימי שבנו והמבוגר שאנחנו היום.
המפגש עם הילד הפנימי יאפשר לנו להתחבר מחדש לתחושות הילדות, לחלומות, לסקרנות הראשונית, לשחרור, לצחוק, ליכולת להרגיש אהוב ואוהב, בטוח ומוגן, ותחושות נוספות שלהן אנו זקוקים בחיינו הנוכחיים.
בסדנה נשתמש בכלי הדמיון המודרך וה-NLP, כשהגוף והתודעה מצויים ברגיעה. מתוך כך תתאפשר יצירת תקשורת בין המודע לבין הלא-מודע כדי לחזור לעצמנו הביתה, להתחבר אל המטרות והחלומות המשמעותיים ביותר שבנו, תוך קבלת כלים חדשים לחיים, כאלה שיאפשרו להמשיך ולתמוך בשינויים הרצויים.
מנחי הסדנה
אסנת בוקופצר וירון קולטון – מנחים ומטפלים בכירים בדמיון מודרך, NLP ותרפיית קו הזמן. לאתרים האישיים: www.nlptherapy.co.il www.kolton.co.il
מתי ואיפה
המפגש עם הילד/ה הפנימי/ת בדמיון מודרך יתקיים בתל-אביב
ביום רביעי 1.2.2012 בשעות 22:30-20:30.
המחיר: 100 שקל.
אין צורך בניסיון קודם.
לפרטים נוספים ולהרשמה
אסנת בוקופצר – 054-4515075 bukofzer@015.net.il
ירון קולטון – 054-7321806 yaron@kolton.co.il
הירשם ל-
רשומות (Atom)