ביום בו נתחיל להקשיב
בגוף האדם חלוקה קלאסית לחמישה חושים, הם אלו הנותנים לאדם מידע מהסביבה החיצונית.
שמיעה
אחד החושים, זה המאפשר לנו לקלוט קולות וצלילים באמצעות האוזן.
בעיקרון יש לנו את היכולת לשמוע את כל הקולות המגיעים לאוזנינו.
השמיעה לאנשים שאינם כבדי שמיעה, חרשים או מוגבלים, הינה פעולה טבעית,
כזו שאינה דורשת תשומת לב מיוחדת.
אם נעצור לרגע, נעצום את העיניים, נאפשר לעצמנו להיות מודעים למה שאנו שומעים,
נגלה שכמות הצלילים והקולות הסובבים אותנו עצומה.
ובעצם אנו אלה הבוחרים מה לשמוע ולמה להקשיב.
לדוגמא, אנחנו יכולים פתאום לגלות שלידנו מישהו מדבר ומספר על משהו שקרה לו,
לפתע אנחנו יודעים עליו פרטים אישיים כי הקשבנו.
ומסביבנו אנשים כל הזמן מדברים, אנחנו יכולים לשמוע את הקולות שלהם ללא צל של מושג מה הם אמרו, שמענו את הקול שלהם לא יותר מזה.
האם כך גם לגבי האנשים שמדברים אלינו, איתנו.
אנחנו יודעים שאנו שומעים אותם, אך האם אנחנו גם מקשיבים להם?
הקשבה
למרות שנדמה ברגע הראשון שהמילים שמיעה והקשבה הינן בעלות אותה משמעות והתוצאה הינה אותה תוצאה. כי הרי על פניו אנחנו שומעים מה שאנשים אומרים לנו.
ההבדל שהקשבה מגיעה ממקום אחר בתוכנו.
ממקום שם נמצאת גם תשומת הלב, מהמקום בו אנחנו מבינים, מרגישים, מכילים.
השורש ש.מ.ע, משמש לקליטת רעיונות שונים.
כשאומרים "שמעתי חדשות" - קלטנו מידע מהרדיו. אימא שאומרת לילדיה - "תשמעו בקולי" רוצה שיצייתו.
במהלך היום כל אחד מאתנו מוצא עצמו מנסה להעביר מסרים לאחרים ומגלה לפעמים שלא באמת הקשיבו. במקרה אלה נאמר - "אתה לא באמת שומע!"
אך בעצם אנחנו מתכוונים "אתה לא מבין". או מבקשים "תבין אותי בבקשה".
למעשה, השורש ש.מ.ע חולק שורש זהה עם המילה משמעות. ואנו אלה שבוחרים בכל רגע ורגע מחדש האם רק נשמע או גם ניתן משמעות למה ששמענו.
מתי בפעם האחרונה הקשבת ? באמת. בלי שהמחשבות שלך נדדו למקום אחר?
בלי שבדקת כיצד זה פוגש בך, מה המשמעות של מה שנאמר לגביך?
בלי להגיב, לסתור, לשנות נושא, לספר סיפור שדומה בדיוק, לשלוף עצה, לגונן, להתגונן, לשפוט, להנהן, להגניב מבט לנייד, לשעון, לשלוח במקביל הודעה כתובה, להעיף מבט לטלוויזיה.
פשוט להקשיב.
כמו הפכת כולך לאוזן ענקית שרק קולטת, מפנימה ומכילה את האינפורמציה שהאדם המדבר מבקש לפרוק או לשתף ואתה נמצא שם בשבילו, לגמרי נמצא, כולך.
לדעת להקשיב
כמו כל דבר בחיים אימון חוזר ונשנה בהעצמת יכולת ההקשבה שלנו יאפשר לנו ללמוד להקשיב באופן מלא ונקי, הקשבה עמוקה לסובב אותנו ולעולמם הפנימי.
כאשר אנחנו מקשיבים לאחר באמת ובתמים אנחנו בעצם מספקים למשתף אותנו תחושת ערך של החוויה, הסיפור, השיתוף, המחשבה, הרגש שהוא עובר, חווה.
את התחושה שהוא חשוב.
כאשר אנחנו מקשיבים הקשבה מושלמת בשילוב כל החושים שלנו נגלה שאנחנו נמצאים ברגע, בכאן, בעכשיו. חווים באופן מלא את החוויה שמבקשים לשתף אותנו בה.
אז משתקפת לנו מציאות נוספת שלא תמיד אנחנו ערים לה, נוצרת מציאות אחרת, רגע חדש, דו שיח ממקום אחר, מה שמאפשר לנו לפתוח את הלב ולחוות את המרחב שנובע מרגע זה.
כאשר נהיה ברגע זה נגלה שמתאפשר לנו דבר נוסף - להקשיב לעצמנו.
כי כאשר נתאמן, נתרגל ונפתח את מיומנות ההקשבה נמצא שאנחנו מקשיבים אחרת לאהובים עלינו ובכלל, אך בייחוד מקשיבים לעצמנו ממקום אחר וחדש.
מאפשרים גם לעצמנו מקום. להיות ברגע. להיות קשובים לשאיפות ולרצונות שלנו.
כדי שלא נוותר על עצמנו, על אחרים, על מה שחשוב לנו ולאלה שסביבנו, פשוט נקשיב.
יום חמישי, 14 באפריל 2011
יום שני, 4 באפריל 2011
רצון, ריצוי ומה שרצוי
רצון, ריצוי ומה שרצוי
המילה ריצוי שורשה מגיע מתוך ר.צ. ה.
לא סתם בהיפוך אותן אותיות נקבל - צ.ר.ה ו-ה.צ.ר, מילים אלה מגלות את הצד המגביל של הרצון.
המילה ריצוי כאמור, שורשה מתוך רצה, לכן בתהליך הריצוי יש בנו רצון בסיסי לפייס, לשכך כעס, לשדל - לרצות מישהו.
במקרים אלה נגלה לעיתים שמעשה הריצוי / התוצאה המושגת אינה לשביעות רצוננו בסופו של מעשה.
וכאן חוזרים לאותו שורש מגביל צ.ר.ה ו-ה.צ.ר, כדי לתהות האם הוא המקור לצרות?
האם זה הרגע בו אנחנו יכולים להרגיש ממש לא טוב עם עצמנו למרות שעשינו משהו שנראה לנו כמעשה טוב, משמעותי, חשוב, אולי מעשה שחשבנו שיקדם אותנו, אך בדיעבד נגלה שהוא עוצר אותנו.
טכניקה פשוטה לבדיקת הנושא:
בכל פעם שנימצא בתחושת ריצוי, רצוי, קודם כל, לבדוק את עצמנו, להתבונן פנימה
ולגלות מהו בעצם השורש הראשוני של הרצון / הכוונה החיובית שלנו לעצמנו, בשבילנו.
האם סיפוקו של הרצון הראשוני תוצאתו המשנית תהיה תחושת מצור, או שתאפשר גם לנו להיות מרוצים.
לדוגמא: אמרנו כן על – ל - משהו/מישהו כשבעצם בתוך תוכנו קיים עוד חלק, עוד קול שאומר לא.
מן הסתם, במקרה כזה הכוונה החיובית בעבורנו הייתה לגרום למישהו לחשוב עלינו באופן חיובי, להעריך אותנו, אולי שיאהבו אותנו, יראו אותנו, או להשיג לעצמנו שקט, חופש, ועוד.
אחרי שאיתרנו את המקור, השורש, החלק המבקש את הכוונה החיובית, (ככל שמתרגלים את שריר הכוונה החיובית כך מגיעים אליו מהר יותר), לדוגמא, כשהסכמנו בעצם רצינו לעצמנו: אהבה, שקט, הערכה, שמחה ועוד, נבדוק האם תוצאת הריצוי תהיה: צרה, מצור.
או במשמעות: שבסופו של דבר נצטער על כך שאמרנו כן.
מן הסתם, כאשר אנחנו מוותרים על המודעות לנושא יש מקרים בהם נגיד כן למרות התוצאות הלא רצויות, שאנחנו מרגישים בחלק אחר שבנו שיגיעו.
כיוון שלעיתים הרצון שלנו לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית חזק יותר מכל תחושה אחרת, הוא זה המנהל באותו רגע את התגובה שלנו.
וחשוב להדגיש פעם נוספת שבמקרים רבים אנחנו מוותרים על אותה מחשבה נוספת, כי מודעות מאירה בזרקור את הידיעה שבחרנו בדרך שאינה מתאימה לנו רק כדי להשיג את הכוונה החיובית הראשונית עבורנו, כי נדמה לנו באותה שנייה שזה הדבר היחיד שקיים, שחשוב.
מרגע שאנחנו מודעים לסיבה שבגללה קיים חלק בתוכנו שרוצה שנאמר כן, ומודעים לחלק שאינו מסכים איתו, יהיה לנו קל יותר להעריך ולשער את התוצאות. עכשיו הבחירה בידנו.
חשוב לזכור שבכל מצב נתון יש לנו תמיד יותר מאפשרות אחת של בחירה או פעולה.
הידיעה, ההבנה הזו פותחת בפנינו אופציות נוספות ולכן מאפשרת לנו להקשיב לחלקים נוספים המבקשים להתבטא, המבקשים שישמעו אותם, להתבונן בכל אותם חלקים הנמצאים במודע ובתת המודע שלנו כדי לעשות אינטגרציה, לחבר את החלקים השונים לשלמות אחת.
לדעת שלמרות שתת המודע מאמין שהכי חשוב זה לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית, לעיתים זה יבוא על חשבון חלקים אחרים הנמצאים בתוכנו שגם להם יש כוונה חיובית עבורנו, ולעיתים הקשבה לחלקים אלה דווקא היא זו שתביא לנו את התוצאה הרצויה יותר. המשמעותית יותר.
מרגע שאנחנו מבינים שתת המודע מאמין, אולי בגלל תבנית שנוצרה בעברנו הרחוק לפני שידענו את מה שאנחנו יודעים היום על עצמנו. לפני שגיבשנו את זהותנו, את עולם הערכים שלנו ולמדנו מה מתאים לנו ושאינו מתאים, מה עושה לנו טוב ואו להיפך.
לפני שלמדנו כי הוא מבקש בשבילנו משהו ראשוני, קמאי, כמו: אם נעשה כך יאהבו אותנו ... יראו אותנו..... ועוד, ובדיעבד, מעשה זה בעצם ביטל במקרים רבים רצונות או ערכים משמעותיים אחרים הקיימים בנו.
כשנהיה מודעים לכל זה, אז נוכל לבחור בדרך, פתרון, חדש, אחר, כדי לספק את הרצונות שלנו, של כל החלקים שבנו, את רצונותיהם של אחרים.
ובתוצאה, נוכל להרגיש טוב עם עצמנו שלא בגדנו בערכים שלנו, במהות שלנו, בכל הדברים החשובים לנו כרגע, ופתרנו את הנושא באופן שכולנו נצא מרוצים.
המילה ריצוי שורשה מגיע מתוך ר.צ. ה.
לא סתם בהיפוך אותן אותיות נקבל - צ.ר.ה ו-ה.צ.ר, מילים אלה מגלות את הצד המגביל של הרצון.
המילה ריצוי כאמור, שורשה מתוך רצה, לכן בתהליך הריצוי יש בנו רצון בסיסי לפייס, לשכך כעס, לשדל - לרצות מישהו.
במקרים אלה נגלה לעיתים שמעשה הריצוי / התוצאה המושגת אינה לשביעות רצוננו בסופו של מעשה.
וכאן חוזרים לאותו שורש מגביל צ.ר.ה ו-ה.צ.ר, כדי לתהות האם הוא המקור לצרות?
האם זה הרגע בו אנחנו יכולים להרגיש ממש לא טוב עם עצמנו למרות שעשינו משהו שנראה לנו כמעשה טוב, משמעותי, חשוב, אולי מעשה שחשבנו שיקדם אותנו, אך בדיעבד נגלה שהוא עוצר אותנו.
טכניקה פשוטה לבדיקת הנושא:
בכל פעם שנימצא בתחושת ריצוי, רצוי, קודם כל, לבדוק את עצמנו, להתבונן פנימה
ולגלות מהו בעצם השורש הראשוני של הרצון / הכוונה החיובית שלנו לעצמנו, בשבילנו.
האם סיפוקו של הרצון הראשוני תוצאתו המשנית תהיה תחושת מצור, או שתאפשר גם לנו להיות מרוצים.
לדוגמא: אמרנו כן על – ל - משהו/מישהו כשבעצם בתוך תוכנו קיים עוד חלק, עוד קול שאומר לא.
מן הסתם, במקרה כזה הכוונה החיובית בעבורנו הייתה לגרום למישהו לחשוב עלינו באופן חיובי, להעריך אותנו, אולי שיאהבו אותנו, יראו אותנו, או להשיג לעצמנו שקט, חופש, ועוד.
אחרי שאיתרנו את המקור, השורש, החלק המבקש את הכוונה החיובית, (ככל שמתרגלים את שריר הכוונה החיובית כך מגיעים אליו מהר יותר), לדוגמא, כשהסכמנו בעצם רצינו לעצמנו: אהבה, שקט, הערכה, שמחה ועוד, נבדוק האם תוצאת הריצוי תהיה: צרה, מצור.
או במשמעות: שבסופו של דבר נצטער על כך שאמרנו כן.
מן הסתם, כאשר אנחנו מוותרים על המודעות לנושא יש מקרים בהם נגיד כן למרות התוצאות הלא רצויות, שאנחנו מרגישים בחלק אחר שבנו שיגיעו.
כיוון שלעיתים הרצון שלנו לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית חזק יותר מכל תחושה אחרת, הוא זה המנהל באותו רגע את התגובה שלנו.
וחשוב להדגיש פעם נוספת שבמקרים רבים אנחנו מוותרים על אותה מחשבה נוספת, כי מודעות מאירה בזרקור את הידיעה שבחרנו בדרך שאינה מתאימה לנו רק כדי להשיג את הכוונה החיובית הראשונית עבורנו, כי נדמה לנו באותה שנייה שזה הדבר היחיד שקיים, שחשוב.
מרגע שאנחנו מודעים לסיבה שבגללה קיים חלק בתוכנו שרוצה שנאמר כן, ומודעים לחלק שאינו מסכים איתו, יהיה לנו קל יותר להעריך ולשער את התוצאות. עכשיו הבחירה בידנו.
חשוב לזכור שבכל מצב נתון יש לנו תמיד יותר מאפשרות אחת של בחירה או פעולה.
הידיעה, ההבנה הזו פותחת בפנינו אופציות נוספות ולכן מאפשרת לנו להקשיב לחלקים נוספים המבקשים להתבטא, המבקשים שישמעו אותם, להתבונן בכל אותם חלקים הנמצאים במודע ובתת המודע שלנו כדי לעשות אינטגרציה, לחבר את החלקים השונים לשלמות אחת.
לדעת שלמרות שתת המודע מאמין שהכי חשוב זה לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית, לעיתים זה יבוא על חשבון חלקים אחרים הנמצאים בתוכנו שגם להם יש כוונה חיובית עבורנו, ולעיתים הקשבה לחלקים אלה דווקא היא זו שתביא לנו את התוצאה הרצויה יותר. המשמעותית יותר.
מרגע שאנחנו מבינים שתת המודע מאמין, אולי בגלל תבנית שנוצרה בעברנו הרחוק לפני שידענו את מה שאנחנו יודעים היום על עצמנו. לפני שגיבשנו את זהותנו, את עולם הערכים שלנו ולמדנו מה מתאים לנו ושאינו מתאים, מה עושה לנו טוב ואו להיפך.
לפני שלמדנו כי הוא מבקש בשבילנו משהו ראשוני, קמאי, כמו: אם נעשה כך יאהבו אותנו ... יראו אותנו..... ועוד, ובדיעבד, מעשה זה בעצם ביטל במקרים רבים רצונות או ערכים משמעותיים אחרים הקיימים בנו.
כשנהיה מודעים לכל זה, אז נוכל לבחור בדרך, פתרון, חדש, אחר, כדי לספק את הרצונות שלנו, של כל החלקים שבנו, את רצונותיהם של אחרים.
ובתוצאה, נוכל להרגיש טוב עם עצמנו שלא בגדנו בערכים שלנו, במהות שלנו, בכל הדברים החשובים לנו כרגע, ופתרנו את הנושא באופן שכולנו נצא מרוצים.
הירשם ל-
רשומות (Atom)